
מלבד התקופה שבה צורף מנחם בגין ומפלגתו לממשלת הליכוד הלאומי בעקבות מלחמת ששת הימים, נותרה המפלגה באופוזיציה בכל ממשלות ישראל.
ערב בחירות 1977 נוצרה בישראל תחושת מיאוס ממפלגת המערך השלטת, בעיקר בשל מחדלי מלחמת יום כיפור ופרשת "חשבון הדולרים" של לאה רבין, אשת ראש הממשלה יצחק רבין, שנחשפה זמן קצר קודם לכן. נוספה לכך תחושת קיפוח חזקה על רקע עדתי, כשהליכוד מזוהה עם עדות המזרח והמערך עם ילידי הארץ ויוצאי אשכנז המבוססים.
ב-17 במאי 1977 הפתיע הליכוד ויצר מהפך פוליטי בישראל: הוא גרף 43 מנדטים, שהיוו 33.4 אחוזים מהקולות לעומת 32 מנדטים בלבד להם זכה המערך. מנחם בגין מונה לראש הממשלה.
ב-1977 אירח בגין את נשיא מצרים אנואר סאדאת לביקור היסטורי בירושלים, וב-1979, לאחר מו"מ ממושך, חתם בוושינגטון על הסכם השלום עם מצרים. המהלכים המדיניים של ממשלת גבין גרמו במהלך השנים לתסיסה בליכוד: ב- 1978 עזב במחאה האגף הרדיקלי בתנועה בראשות גאולה כהן לאחר הסכמי קמפ-דייויד, והקים את תנועת "התחייה". ב-1980 עזר ויצמן פרש מהמפלגה, בטענה שמוחמצת הזדמנות היסטורית לשלום כולל.