ביוגרפיה קצרה

באמצע שנות ה-80 סומן שיפו סומן כאחד הצעירים המבטיחים בעולם, אך מה שהקפיצו למעמד של כוכב עולמי היתה הופעתו במונדיאל 1986 במכסיקו. הפליימייקר בן ה-20 גילה לצד הכישרון והברק בגרות לא צפויה, והוביל את בלגיה להעפלה מפתיעה לחצי הגמר. שיפו שיחק בכל שבעת המשחקים והבקיע שני שערים. לאחר המונדיאל לא יכלה אנדרלכט למנוע ממנו מעבר לקבוצה גדולה וב-1987 הוא נחת באינטר מילאנו האיטלקית. הפרק האיטלקי בקריירה שלו היה אפור וקצר וראשי אינטר, שלא סבלו מעודף סבלנות, שלחו אותו לבורדו הצרפתית. שיפו התקשה להתמודד עם המשבר הראשון בקריירה המטאורית שלו ולאחר עוד עונה אומללה, היה מוכן לוותר על קריירת הכודרגל שלו, כשהוא רק בן 23.

מי שהציל את הקריירה של שיפו היה גי רו, מנג'ר של אוקזר, שלקח אותו תחת חסותו והחזיר לו את הביטחון, שבעקבותיו חזרה גם היכולת, אם כי כבר ברור היה כי שחקן מצוין אולי כן, אבל פלה או מראדונה הוא לא יהיה. בתחילת טורניר הגביע העולמי ב-1990 באיטליה, ציפו רבים שבלגיה תחזור על הישגיה בטורניר שנערך ארבע שנים קודם לכן. שיפו הבקיע שער מרהיב נגד אורגוואי בסיבוב הראשון, אבל שער של אנגליה (דייויד פלאט) בדקה האחרונה של ההארכה במשחקי הסיבוב השני שלח את בלגיה לארוז את המזוודות מוקדם יותר ממה שציפו.

לאחר המונדיאל חזר שיפו לליגה האיטלקית, שם, במדי טורינו, עברו עליו כמה שנים מוצלחות, ששיאם זכיה בגביע. לאחר מכן, במונאקו, הוסיף עוד פרק צרפתי מוצלח לקריירה שלו לפני שחזר הביתה מגלות של 10 שנים לסיים את הקריירה באנדרלכט. גם במונדיאלים של 1994 ו-1998 השתתף שיפו, אבל כמו נבחרת בלגיה כולה, לא הותיר רושם מיוחד. זמן קצר לאחר המונדיאל של 1998 פרש מהנבחרת, כשהוא נמנה על אחד מ-14 השחקנים היחידים בהיסטוריה של הגביע העולמי, ששיחק בארבעה טורנירים.