גרד מולר, "דר בומבר" (המפציץ), הוא קודם כל החלוץ הפורה ביותר בהיסטוריה של המונדיאל, עם 14 כיבושים בשני טורנירים, אבל לא פחות מזה הוא אחד המייצגים המובהקים של הכדורגל הגרמני - מכוער, יעיל והכי חשוב - מנצח.
מולר נולד בנובמבר 1945 בנורדלינגן והחל את דרכו בקבוצה המקומית, לפני שב-1964 הצטרף לבאיירן מינכן בגלגולה הקודם, כעוד קבוצה בגרמניה. כעבור שנה בלבד היה אחד הברגים המרכזיים בעלייתה לליגה הבכירה.
הופעת הבכורה שלו במסגרת הבינלאומית היתה באוקטובר 1966, מול טורקיה. עד לגביע העולמי ב-1970 הוא כבר החזיק בממוצע של כמעט שער בכל משחק בינלאומי ובטורניר עצמו זכה בתואר מלך השערים, כשכבש עשרה שערים בשישה משחקים, כולל שתי שלישיות אחת אחרי השניה בדרכם של הגרמנים לחצי הגמר, שם הודחו על ידי איטליה.
כעבור 4 שנים, בטורניר שנערך בגרמניה, כבש מולר 'רק' ארבעה שערים, אבל אחד מהם היה החשוב בקריירה שלו - שער הנצחון נגד הולנד שקבע 1:2 במשחק הגמר. היה זה, כראוי, שערו האחרון במדי הנבחרת.
גם ברמה הקבוצתית נחל מולר הצלחה אחרי הצלחה. הוא היה בין אלו שהפכו את באיירן למעצמת כדורגל גרמנית ואירופית וזכה עמה באינספור תארים. ב-1970 קיבל את תואר כדורגלן השנה באירופה, ופעמיים זכה בתואר "נעל הזהב" (מלך השערים האירופי), כשהוא מבקיע 365 שערים ב-628 משחקים. בנבחרת קבע מולר סטטיסטיקה חסרת תקדים של 68 ב-62 הופעות בינלאומיות בלבד, תוך שהוא משאיר מאחור את שיאו של אווה סילר.
פציעה ב-1978 קטעה לו את הקריירה בבאיירן ואת שלוש העונות האחרונות שלו ככדורגלן פעיל בילה עם פורט לודרדייל מהליגה האמריקאית, כשהוא כובש 38 שערים ב-75 משחקים.