ביוגרפיה

כשהוא בן 19, עזב אוסביו את המועדון המקומי, שפוצה ב-7,500 ליש"ט ועבר לבנפיקה שבליסבון. מהר מאוד הפך לשם מוכר ברחבי אירופה, כשבאחד המשחקים הראשונים שלו במדי בנפיקה, בטורניר פריס, הוא כבש שלושער נגד קבוצת סנטוס של פלה.

הוא הבקיע צמד בנצחון 3:5 על ריאל מדריד בגמר גביע אירופה לאלופות בשנת 1962 והגיע עם בנפיקה לגמר המפעל גם בשנים 1963 ו-1968.

מהר מאוד הוא קיבל אזרחות פורטוגולית ונשלח עם הצבא הלאומי לקרבות על הדשא למען כבודה של פורטוגל. הנצחון הראשון של אוסביו עם נבחרתו החדשה הגיע כבר ב-1961, אך הוא הנציח את שמו בתולדות ימי הכדורגל בעיקר בזכות הופעתו במונדיאל של 1966 שנערך באנגליה.

"הפנינה השחורה", נתן הופעה מבריקה והבקיע תשעה שערים שהעניקו לו את תואר מלך השערים, כשכמה מהם התחרו על תואר שער הטורניר. את ההצגה הכי גדולה נתן במשחק מול קוריאה, כשכבש ארבעה שערים בנצחון המדהים 3:5, אחרי שהקוריאנים כבר הובילו 0:3.

ב-1965 זכה אוסביו בתואר כדורגלן השנה באירופה וב-1968 היה השחקן הראשון שקיבל את פרס "נעל הזהב", כמלך השערים באירופה, פרס אותו קיבל שוב חמש שנים מאוחר יותר.

החלוץ שהיה מלך השערים בפורטוגל 10 עונות ברציפות בין 1964 ו-1973, עזר לבנפיקה לזכות בעשרה תארי אליפות וחמישה גביעים. לאחר מכן, ניתוחי ברך חוזרים פגעו בכושרו ובמהירותו, וב-1975 הוא עבר לליגה האמריקאית.

בשנים 1977-1976 הוא חזר לפורטוגל לביירה מר, ולאחר מכן המשיך לככב בארה"ב ובמכסיקו עד לפרישה.

ב-64 משחקים במדי הנבחרת כבש איוסביו 41 שערים והוא מלך שערי הנבחרת הפורטוגלית עד היום. פסל ברונזה שלו ניצב מחוץ לאיצטדיונה של בנפיקה.