רוב הכלבים הזכרים בהגיעם לבגרות מרימים את הרגל כשהם משתינים על מנת לסמן טריטוריה. המטרה היא להגיע לסימון גבוה ככל שניתן על מנת וליצור תחושה שכלב גדול וחזק מסתובב בשכונה.
אוסקר, כלב קטן ושועלי, שכנראה מודע לגודלו הזערורי וגם יודע כי רגליהם הקדמיות של הכלבים מאוד חזקות, סיגל לעצמו שיטה בעזרתה יגרום לכלבים, ואולי בעיקר לכלבות, של השכונה, להבין שהגיע הזמן להתייחס אליו קצת יותר בכבוד. הוא ויתר על סימון הטריטוריה המסורתי, והחליט לגוון על ידי הרמת שתי רגליו באוויר.
כל מה שהיה דרוש על מנת להשוויץ במהלך החדש היה טיול לילי, ואוסקר הפך לאקרובט מיומן המסוגל להשתין תוך כדי הליכה בטוחה על שתי רגליו הקדמיות. אמנם לא נראה שהכלבלב שמתרוצץ לידו מתרשם מהיכולות הללו, ועדיין, מי אמר שהגודל קובע?