”אני מקווה שישאירו את אבא בכלא עד שאהיה זקנה”

מגזר הדין עולה כי הנאשם, אב לחמש ילדות, נהג לבצע מעשים מגונים ומעשי אינוס בבתו בת ה-11, במהלך שלוש שנים ובמשך עשר הזדמנויות שונות. את המעשים ביצע במיטתו בחדר השינה כאשר המשפחה הייתה בבית "תחת מסווה של משחקי שעשוע תמימים, כביכול, בין אב לבתו הקטנה".

הרכב השופטים, בראשותה של השופטת שרה סירוטה, קבע בגזר הדין כי מן הראיות עולה בבירור כי הנאשם השליט בבית אווירה של טרור ופחד, שהתבטאה גם באלימות ושבירת חפצים. השופטים הוסיפו מעדותה של הילדה ניתן להבחין כי היא פוחדת מאביה. "היא מרבה לבכות בלילות וסובלת מנדודי שינה. היא איננה מוכנה לרדת מביתה עם רדת החשיכה, בניגוד למנהגה בעבר, וקשה לדובב אותה".

השופטים בחרו בגזר הדין לצטט מדברי הילדה, שסיפרה כי בכל פעם שהיא נזכרת באביה היא "נהיית עצובה, כאילו יש לי אבן גדולה כאן בלב". הילדה הביעה תקווה כי בית המשפט "ישאיר את אבא בכלא עד שאהיה זקנה...ואז לא אצטרך לראות אותו אף פעם". בהמשך נכתב כי גם בנות המשפחה האחרות נמצאות בחרדה קשה, בשל המעשים שביצע האב באחותן הקטנה. "העובדה שהמשפחה משתייכת לאוכלוסיה החרדית, מעצימה את הפגיעה הנובעת ממעשיו של הנאשם".

כאמור לנאשם עבר פלילי עשיר, והוא אף ריצה שמונה שנות מאסר בגין עבירות מין. בשנת 1975 הוא נדון לשלוש שנות מאסר בפועל בגין בעילת קטינה. בשנת 1994 הוא נדון לשמונה שנות מאסר בגין מעשה סדום בכוח ומעשה מגונה בכוח. עונשו קוצר לחמש שנות מאסר. "העבירות האחרונות בוצעו על ידי הנאשם כאשר היה בשירות מילואים במתקן כליאה צה"לי. הנאשם כיסה את ראשו של עציר, אזק את ידו הפשיט אותו, וביצע בו מעשה סדום בכוח מספר פעמים", נכתב בגזר הדין.

פרקליטתו של הנאשם, עו"ד פרידלנדר, הפנתה אצבע מאשימה כנגד הרשויות שלא העניקו למרשה טיפול כלשהו כאשר השתחרר מן הכלא לאחר ביצוע העבירות הקודמות. השופטים התייחסו בגזר הדין לטענות אלו וכתבו כי "סוגיית הטיפול בעברייני מין בכלא, ולאחר שחרורם מהכלא, היא סוגיה נכבדה הראויה לדיון מעמיק ורציני". אולם במקרה זה, קבעו השופטים, הטענה "נשמעת צורמת במיוחד". הם נימקו זאת בכך שהנאשם התכחש באופן מוחלט להתנהגותו "המסלידה", וציינו כי "קשה לראות כיצד ניתן היה לטפל בו".

השופטים גם סירבו להקל בעונשו של הנאשם בטענה כי מעשיו בזויים ומעוררי סלידה, ובעיקר לנוכח עברו הפלילי בתחום עבירות מין והעובדה שסירב להביע חרטה. "עבריין מין כמו הנאשם מעיד על עצמו כאלף עדים כי הוא מהווה סיכון משמעותי לחברה", כתבו השופטים.

מנתונים של שירות בתי הסוהר עולה כי מרבית עברייני מין מוסיפים לבצע עבירות דומות לאחר שחרורם. כיום מרצים 883 עברייני מין עונשי מאסר בכלא. ל- 137 מהם זהו המאסר השני, בעבירות דומות. 41 מבין האסירים חזרו על מעשיהם ומרצים עונש מאסר שישי. במכתב שנשלח היום לשר המשפטים, כתבה עו"ד פרידלנדר: "המשמעות היא שאין די במאסר ככלי התרעה וענישה ועם ריצוי גזר הדין, במו ידינו אנחנו משחררים לקרבנו את אולם 'פצצות מתקתקות', אשר מרגע שחרורם מתחילה למעשה הספירה לאחור עד להרס חייו של הקורבן הבא".