צאצאיהם של כמה מהאנשים שבנו את ה"טיטניק" וכמה מאלו שהפליגו עליה ונהרגו על סיפונה התכנסו אתמול (שלישי) בנמל בלפסט שבצפון אירלנד, בו הושקה בדיוק 100 שנים קודם לכן אוניית שיט התענוגות הענקית, כשנה לפני שיצאה להפלגתה האחרונה.
ה"טיטניק" שקעה במצולות ב-1912 לאחר שהתנגשה בקרחון באוקיינוס האטלנטי, ועמה 1,503 נוסעים ואנשי צוות - ומאז פירנסה תעשיית ענק של מזכרות, ספרים, מוזיאונים וסרט אחד שהחזיק מעמד 13 שנים בראש טבלת שוברי הקופות הגדולים של כל הזמנים.
אתמול בשעה 11:13 - מאה שנים בדיוק מהרגע שבו נגעה האוניה לראשונה במים, נורה מטח אש מעל הנמל. ראש העיר בלפסט, ניאל או'דונגהייל, נשא לאחר מכן דברים, ואמר כי זה צריך להיות רגע של חגיגה עבור העיר, משום שלמרות סופה העגום של האוניה, העיר עדיין צריכה להיות גאה בכך שהצליחה לייצר במספנותיה את האוניה שהייתה באותה עת הגדולה בהיסטוריה, ונחשבה להישג הנדסי אדיר - פרי עמלם של עשרות אלפי פועלים בני העיר. "במשך יותר מדי שנים הוזנח חלקה של העיר בלפסט בסיפור הטיטניק", אמר.
בטקס השתתפו ילדי בית ספר מהעיר, ונציגים מעוד ארבע ערים בעולם המזוהות עם הטיטניק - שרבורג שבצרפת, שם עגנה ועלו עליה כמה מנוסעיה; קוב שבאירלנד, שם נוספו עוד כמה נוסעים; ליברפול שבצפון אנגליה, משם באו רוב אנשי הצוות; וסאותהמפטון שבדרומה, שהייתה התחנה הראשונה שממנה יצאה למסע לניו יורק, ממנו לא שבה.
יש לציין כי החגיגות הצפון-איריות הצליחו לעורר מורת רוח מסויימת, בקרב מבקרים שטוענים כי לא ניתן לנתק את ההישג מהצורה הטראגית שבה סיימה האנויה את דרכה. סוזי מילר, אחת ממשתתפות הטקס שהסבא-רבא שלה, טומי מילר, היה מכונאי שנהרג על סיפון הטיטניק, אמרה לסוכנות הידיעות הצרפתית שהיא חשה רגשות מעורבים. "זה צריך להיות אירוע שמח, והייתי כולי מוכנה לחגיגות, אבל כשהגיע הרגע - זה היה די עצוב", אמרה. "אני חושבת מה עבר בראש של הסבא-רבא שלי. הוא היה שותף לכזה הישג, ובסוף הכל הסתיים בצורה כה טראגית".
