(צילום: רויטרס; עריכה: יאיר דניאל; קריינות: אביב אברמוביץ')
טוקיו התעוררה היום (ראשון) לבוקר אביבי חמים ונעים, עם שמים כחולים, נקיים מעננים ופיח, ובעיקר שקט. תושבי העיר, שביום החופשה השבועי בדרך כלל יוצאים בהמוניהם לגנים, לפארקים ולמרכזי הקניות, בעיקר במזג אוויר אביבי שכזה, נשארו ספונים בביתם אל מול מקלטי הטלוויזיה, ממאנים לחזור לשגרה - בין אם משום החששות מפני הענן הרדיואקטיבי שעלול להגיע מהכורים בפוקושימה, ובין אם בשל הרצון להיות מעודכנים בכל שלב משלבי האירועים.
כל ערוצי הטלוויזיה משדרים 24 שעות ביממה, ורובם חוזרים על אותם דיווחים, פרטים ותמונות ידועות מהרעש ומהצונאמי שהגיע בעקבותיו. מדי שעה מגיעים דיווחים על נפגעים מערים נוספות, ומניין הנספים מטפס. אחד אחד, מופיעים שדרני הרשתות, חבושים בקסדות, ומסכמים את תוצאותיו ההרסניות של הרעש.
מדי פעם עולים סיפורים אישיים מצמררים על הנספים באסון, ומנגד, על אלו שהתמזל מזלם וניצלו. הסיפורים מעניקים נופך ממשי למספרים הבלתי נתפסים, וממחישים עבור תושבי טוקיו את הזוועה שהתחוללה כמה מאות קילומטרים מצפון. אחת ההרוגות, דווח, שלחה לאמה מסרון ודרשה בשלומה, שניות אחדות לפני שנברשת ענק שהשתלשלה מתקרת אולם הארועים בו שהתה, התנתקה וצנחה על ראשה. הנברשת פגעה בשני אנשים נוספים והביאה את טקס סיום האוניברסיטה שהתרחש באולם לידי סיומו הטראגי.
סיפורים אחרים שמתפרסמים עוסקים בניצולים ששהו יומיים על גגות בניינים, וכאלו שהביטו בביתם כשהוא נסחף במורד הזרם, ניצול שנתקע על פיגום למשך מספר שעות ואחר שחזר ועזר לניצולים אחרים לשחות נגד הזרם, גם אחרי שניצל.
משפחתה של חברה טובה, המתגוררת באזור פוקושימה, לא יכולה לחזור לביתה משום שהדרכים חסומות על ידי הסחף - ממכוניות ועד שיירי עצים וגדרות. קרובי משפחה אחרים הגרים בצמוד ראו את תכולת ביתם נעלמת בזרם יחד עם מחצית מקירות המבנה.
באזור האסון מתאספים מאות אלפי אנשים במקלטים ציבורים, בתי עירייה ואזורים שהוכנו לכך בידי הרשויות המקומיות, מרביתם לאחר שהודרכו לשם בידי מאות אלפי עובדי כוחות ההצלה הפועלים באזור.
