"רציתי להראות שאפשר לצייר דברים אסורים כאלה, ציירתי את זה הכי קרוב לאמת", כך תיאר בעבר האמן אריך ליכטבלאו-לסקלי את ציורי הקריקטורות ששירטט במהלך שהותו בגטו טרזין בצ'כיה, בין השנים 1942-1945. גטו טרזין נודע בשל הצביון המיוחד שקיבל בשל רצונם של להציגו כ"גטו ראווה" למטרות תעמולה ופיקוח הצלב האדום, ולכן שאפו לאכלס אותו ביהודים אמידים , מבוגרים ובעלי זכויות ולקיים בו תנאי מחייה מתוקנים לכאורה למצג כלפי חוץ; במסגרת זאת, גם חיי התרבות והיצירה היו פתוחים ואפשריים יותר ביחס למחנות וגטאות אחרים באירופה, ומספר יצירות תרבותיות אף השתמרו גם לאחר המלחמה. בתערוכה חדשה שתיפתח בשבוע הבא לכבוד יום השואה הבינלאומי, יוצגו ציורים וקריקטורות של ליכטבלאו-לסקלי, וכן של אמנים נוספים, המאפשרים לצופה להבין את סביבת העבודה וחייהם של אמנים-אסירים בגטו.
כ-158 אלף יהודים הועברו אל גטו טרזין (טרייזינשטט בצ'כית) במהלך מלחמת העולם השנייה, תחילה מצ'כיה בלבד, אך מאוחר יותר גם מגרמניה, אוסטריה, הולנד, דנמרק, הונגריה וסלובקיה. ליכטבלאו-לסקלי תיעד את מציאות חיי היומיום של אנשי הגטו, בקריקטורות מרות ועוקצניות, אך חששו מהנאצים הובילו לקרוע את הציורים לחתיכות נייר, והוא החביא אותם בתאו. בסוף המלחמה, חזר לגטו, אסף את פיסות הנייר שנותרו ועלה עימן לישראל; הוא הדביק את פיסות הנייר ושיחזר את הקריקטורות, שיוצגו בתערוכה שתיפתח בשבוע הבא בבית לוחמי הגטאות.
אוצרת התערוכה, הלנה מקרובה, מסבירה כי הקריקטורות של ליכטבלאו-לסקלי מהוות "עדות ייחודית וחשובה, פרי יצירתו של אדם מוכשר, חד-הבחנה ומעורב חברתית, אשר יצר במציאות שבה המוות היה נוכח תמיד". לדבריה, התערוכה מאירה נקודת מבט ייחודית "על כוחה של האמנות בתקופת השואה ועל תפקידה כדרך לשמירה על צלם אנוש וכביטוי להתנגדות רוחנית של האסיר במחנה".