מאת: ברק חמדני
בתחומים רבים, גולשים יקרים, ניכר יתרונן של בנות המין היפה הן רגישות יותר מאתנו, למשל, הן תמיד בוגרות יותר, טוב ליבן נודע למרחקים, יש להן יצר שופינג מפותח, הן אלופות בלקנות דווקא מה שלא צריך, ועוד כהנה וכהנה, יקצר אתר זה מלפרט. אבל, דומה שבתחום אחד כאוב ומצער למדי, תקועות הן אי-שם בשנות העשרה, בעוד אנו, למרות התפתחותנו האיטית ומוגבלותנו הכללית, מצויים שנות דור לפניהן. במה דברים אמורים? הייתכן ויש דבר המטיל ספק בשלמותה של האישה? ובכן, הנה זה בא:
אתה פוגש מישהי נחמדה, מתחיל איתה, היא מוצאת חן בעיניך, אתם מדברים, היא נשמעת די אינטליגנטית, מסתבר שהיא בת עשרים ושבע, ושהתואר השני כבר בדרך. אתם מוסיפים לדבר, אתה מצחיק אותה, היא מספרת על עצמה, ואתה כבר שוגה בדמיונות, רואה בעיני רוחך את דירתה הקטנה והחמימה, במקלחת שלה וילון מעוטר בזברות מחייכות, בסלון ספות רכות מוקפות נרות ריחניים... מוקסם ונלהב אתה שואל היכן היא גרה, והיא, בלי להניד עפעף, מישירה אליך מבט חצוף ועונה: "עם ההורים". בום, זהו הפנטזיה הקטנה שלך התנפצה, לא זברות ולא יער, אבל לא נורא, מנחם את עצמך, היא חמודה, לא קרה שום דבר, תביא אותה אליך, וחוץ מזה אתה כבר רגיל לתופעה.
אתם ממשיכים לצאת והכל טוב וזורם, אך כעבור מספר התחמקויות כבר אין לך ברירה, ואתה נאלץ לבוא אליה, אוי ואבוי לך אם תסרב, הרי אין דבר משמח יותר מאשר להכיר את אימה הלחוצה, ומאשר להחליף מספר מילות נימוס עם בעל המבט "תוריד את הידיים מהבת שלי", בעוד ידיך מלטפות ברעד את הכלב מזיל הריר של המשפחה. אחרי מספר ביקורים כאלה אתה כבר יודע איך להתנהג: יושב בסלון ומהנהן במרץ כשאביה מקלל את הימניים והשמאלנים והערבים והדתיים והמתנחלים, עוזר לאימה לפנות את ארוחת הערב בעודה ממלמלת בלב שלם שאינך צריך לטרוח, ומידי פעם, בעודך סופג בדומיה את התגרויותיו של אחיה הקטן והנודניק, תוך שאתה מאחל לו שייחנק ובמהרה, אתה מנסה לפענח מדוע בגילך המתקדם, אחרי שכבר נפטרת מנוכחותם המעיקה של זוג הורים אחד, אתה זוכה באחר.
כך זה נמשך עד שערב אחד, אחרי שכבר הבנת שלא כל כך נוח לה לישון אצלך, שהיא אוהבת יותר את הבית שלה, ובכלל, הדירה שלך לא כל כך נקייה לטעמה (ולא משנה כמה פעמים הראית לה כפות ידיים מבוקעות מצחצוח פאנלים ומתקלפות מרגישות לחומרי ניקוי), אתה נעתר ומסכים "לישון" אצלה. לאחר שבירכתם את כל בני הבית החשדניים, משום מה, בליל מנוחה, אתם נכנסים למיטה, מכבים את האור, ועושים את זה כל כך בשקט, עד שאפשר לשמוע את רחש הנשימות של אחיה הממזר הקטן, שמאזין מעבר לדלת. בסיום אתה רוצה להתקלח, כמובן, אבל אי אפשר להתקלח בלי שפכפוך המים יישמע בכל הבית, ניקוי יבש לא רלוונטי, כמובן, ולמרות שהיא נשבעת לך שאצלה בבית מקובל להתקלח בשלוש בלילה, לא נותר לך אלא לוותר על התענוג הכרוך בהיתקלות עם אביה לבוש פיג'מה במסדרון, ולהתגעגע לדירה שלך ולפרטיות שלך, שנראות רחוקות מתמיד
אז זהו, בנות, מרוב תבונה ורגישות ובגרות ופמיניזם, שכחתם לצאת מהבית, כנראה. אתן צריכות להבין שחוויות של תיכוניסטים כבר אינן מענייננו, שעל תירוצים כמו "החדר שלי אטום לרעשים" או "אפילו עדר פילים לא יעיר את אבא שלי", אבד הכלח אי שם בכיתה י"א, ואם כסף מהווה בעיה קצצו נא מעט בתקציב השופינג, או שתבקשו מאבא.
ואתם, חברים, בפעם הבאה, לפני שאתם נסחפים אחר החוכמה והבגרות והעדינות והיופי, בקשו ממנה להציג חוזה שכירות חתום על שמה, כי אם אין לה, הענין סגור.