אחת הבעיות שמלווה את מי שהתנסה אי פעם בדיאטה, הוא צורך טורדני במנת מתיקות. יש מספר פתרונות שחוזרים על עצמם, אצל המיואש המתמיד: להסתפק שוב בגזר או תפוח, לנסות להעלים עין מתחושות הגוף, או פיתרון רב השלכות של שבירת הדיאטה לטובת עוגה שכולה מלאכת מחשבת ופרשנות יצירתית על חולשות אנוש.
מסתבר שכרוניקה ידועה מראש של אי שביעות רצון ותסכול היא אופציה אחת, אופציה נוספת ומקומית הם התמר הישראלי. אף על פי שהתמרים מסווגים כפרי, יש בהם בשרניות שמבדילה אותם מפירות אחרים.
למזלנו גדלים בארץ תשעה זני תמרים. אותם לצורך העניין נחלק לשתי קבוצות: זנים דלי קלוריות- החיאני השחור והברהי הצהוב המספקים כ 140 קלוריות ל 100 גרם, ומכילים כ 60% מים. זנים יבשים- המג'הול, דקל נור, אמרי, דרי, חלאווי, חדראווי וזהידי שערכם הקלורי הוא כ 270 קלוריות ל 100 גרם, ומכילים בין 16% ל 26% מים.
הנתונים היבשים מצביעים בבירור על הזן המועדף בשלב הדיאטה, אבל לא ניתן להתעלם מהעדפה אישית, שטומנת בחובה גם את הטעם והמרקם שנושא איתו כל זן. היתרון בשני המקרים הוא אחוז השומן של התמר הישראלי. פקטור מכריע בכל הקשור בתזונה. גם כאן לתמר הישראלי יש העדפה ברורה על פני קינוחים אחרים. התמר הישראלי מכיל פחות מ 0.5% שומן. לשם השוואה בגלידה אחוזי השומן גבוהים פי 40 ובשוקולד אחוזי השומן גבוהים פי 100.
אורית מגלד בן אריה דיאטנית קלינית , מסבירה כי החבילה המשובחת שמציע התמר הישראלי, מחוזקת באחוז גבוה של סיבים תזונתיים, שעושים טוב לתחושת השובע, מסייעים בהפחתת רמות הכולסטרול בדם ומשפרים את פעילות מערכת העיכול.
כל מה שנותר הוא להחליט, איך לצרוך את מנת התמר היומית, כי מסתבר שיש לא מעט מתכונים מתוקים אבל גם מלוחים. תנסו, זה שווה.