לאחרונה נתקלתי באחד ממדורי היין המקוונים בטוקבק מעורר מחשבה. באותה תגובה הביע המגיב את סלידתו מיין ("גועל נפש") וטען שזה מזכיר לו טעם של סירופ נגד שיעול.
אם חושבים על זה אז יין זה באמת לא דבר כל כך "טעים" - במובן הנאיבי של המילה. עוד לא ראיתי ילד אחד שלוגם להנאתו יין ומלקק את הכוסית בסוף, ובאמת מעניין אם אי פעם נערך ניסוי מבוקר, בדומה לניסויי טעמים אחרים, בו הוזלפו טיפות יין על לשונות אובייקטיביות של תינוקות, ובשיטות מדעיות מדדו את רמת ה"טעימות" של יין על סוגיו.
עם מחשבות מהסוג הזה הגעתי להשקת היינות החדשים של יקב "שאטו גולן". אורי חץ, היינן של היקב, הסביר כמצופה על כל בקבוק ובקבוק, השווה את היינות החדשים לבצירים קודמים, ואפילו התייחס לאותה סוגיה של טעימו?ת היין. חץ טוען שבחלק האינסטינקטיבי, הילדותי והלא מודע שלנו- יין זה לא משקה טעים. "אז מה כן טעים?" שאלתי, "מיץ", הוא ענה.
יקב שאטו גולן נחשבים ליקב בסדר גודל בינוני הקיים קצת יותר מ-10 שנים, ממוקם במושב אליעד בדרום רמת הגולן, והם מגדלים בעצמם כמעט את כל הענבים מהם הם מייצרים את היין. לאחרונה הם השיקו שבעה יינות חדשים מבצירים 2007 ו 2008:
גשם לבן 2008
בלנד לבן ששהה חצי שנה בחבית. יין מאוד מינרלי וריחני עם חמיצות יחסית נמוכה. מרגיש אלכוהולי יותר ממה שהוא באמת. 155 שקלים.
סוביניון בלאן 2008
יין אקספרסיבי ועז, מלא עץ, שתן של חתול, פירות וטופי. יותר חמוץ מ"גשם לבן" אבל טיפונת דליל בפה. אחד היינות שהכי מזכירים לי יינות לבנים גרמנים, עם ריח טחב עמוק. תענוג. 130 שקלים.
אליעד 2007
היין הזה, שכמעט 90% ממנו קברנה סוביניון, הוא הבחירה של היינן לגבי אותה חלקת קברנה ספציפית שלדעתו הניבה את הפרי הכי מוצלח, ולזה הוא מוסיף 10% של זנים אחרים בשביל להביא אותו צעד קדימה. יין אלגנטי, מאופק ומאוד קברנה. 179 שקלים.
גשם אדום 2007
ספינת הדגל של היקב. בלנד שמבוסס על 70% גרנאש, שנתן לו צבע שמזכיר יינות בורגון, ביחד עם קצת סירה ומורבדרה. יין מעודן, בשל ומתוחכם, ועם זאת מרגיש אלכוהולי. 259 שקלים.
בנוסף הושקו גם שלושה אדומים זניים של שאטו גולן: סירה 2007 שהוא מרוכז אך חברותי, יצא בקרוב לשוק ויעלה 145 שקלים; מרלו 2007 יין דרמטי עם נגיעות של עשן, גם הוא 145 שקלים; קברנה סוביניון 2007 ששהה שנה בחבית ויצא מאוזן ואפילו "טעים", 137 שקלים.
מבחינה מיתוגית יקב שאטו גולן הוא קצת כמו הבן של קרובי המשפחה האמידים שנשלח בגיל הנעורים לפנימיה יוקרתית בשוויץ, ראה דבר או שניים וחזר עם איפוק ומתינות אירופאים. זה מתבטא בחומרים האלגנטיים והמורכבים שהם מייצרים, במחירים, וגם קצת בטאצ' האולד סקולי של התוויות ושל צורת הבקבוקים.