בנימין נתניהו ואהוד ברק מציגים את המחלוקת עם משה (בוגי) יעלון ובני בגין על מימוש הקפאת הבנייה בהתנחלויות לעשרה חודשים כ"התאמת הצו לצורכי החיים". בעיניהם, הצו יצא לדרך, אבל טבעי וצפוי שנדרשים כוונון ואיפוס, ולפיכך נפגש צמד השרים מדי יום. בפגישה אתמול השתתפו כמה פקידים ומומחים, וכך יקרה גם היום. אלא שיעלון הגיע ללשכת נתניהו בכנסת להתלונן על פעילות?יתר של ברק, וכשיצא תידרך את התקשורת שראש הממשלה יקיים שיחת הבהרה עם שר הביטחון. זה סגנון המרמז על משברון.
במינוח כזה או אחר אפשר לאבחן שתי תופעות מנוגדות. במערכת הביטחון חששו כי המתנחלים מתכוונים לסכל את ביצוע הצו, ולפיכך חדרו פקחיה ושוטריה בעוצמת יתר ליישובים ומנעו גם את המשך הבנייה שכבר החלה ואין הצדקה להפסיקה. להיטות זו חרגה מכוונת הממשלה בהחלטת ההקפאה.
אך יעלון ובגין אינם תמימים ומבינים כי מנהיגי המתנחלים אינם מתכוונים רק למימוש זכותם על פי החלטת הממשלה לאפשר בנייה שכבר החלה, או לסגור מרפסת ואפילו להוסיף חדר. אם יעלה בידם לשחוק יתר על המידה את פעילות פקחי מערכת הביטחון, לא תשיג החלטת ההקפאה את יעדה במדינות המערב העוקבות בקפדנות אחרי מימושה, ואם ימצאו במשרדי החוץ בעולם כי מדובר בהחלטת?דמה, יעמיק המשבר המדיני בינם לבין ישראל.
לרבע את המעגל
ההתכתשות המילולית אינה נקייה כליל משיקולים פוליטיים. יעלון מבקש לשקם את מעמדו בהתנחלויות לאחר שתמך בהקפאה, והתכתשות עם ברק נוחה לו. גם לברק היא נוחה במחנהו, להיראות נחוש במימוש ההפסקה. אפילו לנתניהו היא דרושה לאחר שסקר של מכון "דחף" העיד כי ההקפאה אינה מקובלת על רבים בליכוד. מעמד המגשר בין ברק לבין יעלון משחק לידיו.
ברור שנחוץ איזון. כל הצדדים הניצים בממשלה מבטיחים כי הם חותרים אליו. אך כיצד להשביע את הזאב ולהותיר את הכבשה שלמה? "האחים הכתומים" המאיישים את ההתנחלויות הם נכס לאומי, שפצעיו מעקירת גוש קטיף טרם הגלידו, וחובה לגלות רגישות כלפיהם למרות הכורח המדיני שכפה על הממשלה את ההקפאה.
שרי הממשלה צריכים להתאזר בסבלנות וברוח של פשרה ובנכונות לעמוד על דעתם. גם בפוליטיקה קשה לרבע את המעגל.