קיילי מינו זוכה להצלחה עצומה ברחבי העולם ורק בארה"ב היא עדיין מתקבלת בקרירות, אבל היא מספרת שהיא דווקא מרוצה מהמצב. לדבריה, אין לה "רצון עז" להצליח בשוק האמריקאי, והיא נהנית מכך שיש מקום בעולם שהיא יכולה ללכת אליו ורוב האנשים שם לא מכירים אותה.
בשנת 2000 קיילי חזרה למצעדים בקאמבק ששיחזר את ימיה הגדולים משנות ה-80' וה-90', והיא זוכה לפופולריות עצומה. היא מכרה מיליוני עותקים וכבשה את המקומות הראשונים במצעדים ברחבי העולם, אולם כאמור רק הקהל בארה"ב לא מתרגש יותר מדי ולא מקבל אותה בברכה.
למרות הקרירות האמריקאית, דווקא בקרב קהילת ההומוסקוסאלים בארה"ב קיילי הפכה לסמל ולדבריה היא "מרוצה מאוד". "אני יכולה לקנות תחתונים וחזיות ב'בלומינגדיילס' בלי לחשוש להיראות שמנה או טיפשה", אמרה בראיון למגזין ההומואים האמריקאי, "הפרקליט".
קיילי סיפרה שהיא אוהבת לטייל ברחובות ניו יורק בגלל שזה אחד האזורים המעטים שבהם היא יכולה ללכת בלי מאבטחים ורוב הציבור לא מזהה אותה. "חוץ מאשר כשאני באזור כמו צ'לסי", אמרה, בהתייחסה לאזור שידוע כאזור של הומואים. "אז זה יכול להיות קצת משוגע. הבנים מתחילים קצת להתפרע".
ההצלחה האחרונה של קיילי בארה"ב היתה לפני 13 שנה עם שיר "הקטר" ו"אני צריכה להיות ברת מזל". אוסף של שירים משני אלבומיה האחרונים יצא באביב הבא בארה"ב, בעקבות הצלחה של רמיקס של שיר מהאלבום "שנות אור". האוסף יהיה הדיסק הראשון של קיילי שיוצא בארה"ב אחרי יותר מעשור.