עורך העיתון הבינלאומי "אל קודס אל ערבי" המופיע בלונדון, דורש מיו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, להודיע על פירוק הרשות הפלסטינית ולפרוש לביתו. לדבריו, זהו הפתרון המכובד ביותר שנותר כדי להיאבק במדיניות ראש הממשלה, אריאל שרון. העורך, הפורס את משנתו במאמר המערכת של העיתון, סבור כי בדרך זו ייאלץ שרון להתמודד עם הפלסטינים באופן ישיר ככוח כיבוש, וכוחות הביטחון של הרשות לא יהפכו לאגודות כפריים או למליציה בנוסח הגנרל לאחד.
"רוב תושבי הרשות הפלסטינית יודעים כי למעשה הרשות חדלה להתקיים, ואינה יכולה עוד למלא את תפקידה", נכתב במאמר. העורך מסכים, כי "ערפאת מנסה להציל התושבים ממעשי טבח - על פי אור ירוק מארה"ב, שתיקה ערבית והתעלמות בינלאומית". ואולם, "שרון חצה את כל הקווים האדומים, ביטל את הסכמי אוסלו והרס את הרשות. אבל ערפאת עדיין מתייחס לשרון כאל מי שיביא את השלום".
העורך מתייחס גם לנאומו של ערפאת, וסבור כי זכותו של להורות על הפסקת פיגועי ההתאבדות, אבל אין לו זכות להורות על הפסקת ההתנגדות בתוך השטחים, כולל ירי על חיילים והתנחלויות. במאמר המערכת גם נמתחת ביקורת קשה על מדיניות מדינות ערב שלא הצליחו לכנס פסגה, שלא ניתקו את הקשרים הדיפלומטים עם ישראל, שלא הזיזו כוחות צבא ואף לא התירו הפגנות תמיכה בפלסטינים.
"נאום ערפאת השיג את מטרתו הדיפלומטית"
כתבת "הארץ" עמירה הס, רמאללה, מוסיפה:
ברשות הפלסטינית מעריכים שנאומו של היו"ר, יאסר ערפאת, השיג את מטרתו הדיפלומטית הראשונה: לבקע את האחדות ששררה בשבוע שעבר בין אירופה, ארה"ב ומדינות ערב ביחס לצעדים שערפאת צריך לנקוט. ישראל וארה"ב אמנם הודיעו שהן מצפות למעשים ולא רק לדיבורים, אך ממשלות ערב ומנהיגים אירופאים בירכו על הנאום, בטענה שיש בו יסודות חיוביים ופתח לשינוי.
דוברים של החמאס והחזית העממית בביירות הודיעו שארגוניהם מתכוונים להמשיך במאבק המזוין, אך דוברים מאותם ארגונים בתוך השטחים התבטאו בזהירות רבה יותר. הם שוב טענו שהכיבוש הוא הסיבה לאלימות, אך הוסיפו שהם מבינים את דרישת ערפאת לאחדות ותומכים בה.
הצעדים של ערפאת נגד הארגונים האיסלאמיים אינם זוכים לפופולריות: סגירת מוסדות צדקה בלילה לפני עיד אל-פיטר נתפסה כצעד מעליב ומשפיל, בייחוד משום שהפעולה בוצעה כמה שעות לאחר פעולות צה"ל בסלפית ובבית חאנון, שבהן נהרגו עשרה פלסטינים. ככל הידוע הרשות לא ביצעה בימים האחרונים מעצרים נוספים. בשטחים חוגגים כעת את עיד אל-פיטר, החותם את חודש הרמדאן, ועוד מעצרים עלולים לספוג ביקורת פנימית קשה.