כרטיסיה

הוא הופך למנהיג הבלתי מעורער של הלהקה, כותב את השירים ושר אותם, והופך בו זמנית גם לאחד ממנהיגי הסצנה הפסיכדלית של לונדון.
ב-1967 הפינק פלויד מקליטים את אלבומם הראשון, "The Piper at the Gates of Dawn", שכולו יצירות של בארט, באולפן הסמוך אליהם מקליטים הביטלס את "סרג'נט פפר". האלבום הופך להצלחה מסחררת וסיד מתחיל לצרוך סמים בקצב מוגבר בכדי להמלט מהלחץ שנבנה סביבו, הוא סובל מפאראנויות ומתמוטט מלחץ נפשי פעם אחר פעם.

הסמים עושים את שלהם, ובשנת 1968 הוא עוזב את הלהקה, כשדיוויד גילמור תופס את מקומו. בארט שנמצא במצב קשה ממשיך להגיע להופעות, לנעוץ עיניים בגילמור ולמלמל את כל המילים.
אחרי תקופת התאוששות, הוא מקליט שני אלבומי סולו בהפקתו של לא אחר מאשר דיוויד גילמור, ועם כל חברי ה"פינק פלויד" שמנגנים. האלבומים נכשלים מסחרית ובארט מודיע כי הוא מפסיק לנגן ופורש מעולם המוסיקה.

בארט מתאשפז במוסד לחולי נפש, ולאחר תקופה מסויימת הוא משתחרר וחוזר לקיימברידג' לגור עם אמו. חברים שרואים אותו במשך השנים, מספרים כי סמל המין והגאון המוזיקלי של פעם, הפך לאיש קרח ושמן, המקבל צ'ק תמלוגים חודשי מחברי ה"פינק פלויד", ומאזין באובססיביות לתקליטים של ה"Beach boys".