מאת: תמי אלגואטי, מחברת "קופידון איכה?"
הכרחתי את עצמי לשבת, אפילו רק לדקה או שתיים. כל-כך נהניתי במסיבה, שהיה לי חבל לבזבז זמן בישיבה כמו כל אותם טיפוסים, שיושבים בצד כשמתחיל להתנגן שיר שלא לטעמם במטרה להיראות שהם מאוד בררנים בבחירת מוסיקת הריקודים שלהם והם לא יכבדו כל שיר בריקוד. בכל זאת... צריך לשמור על מוניטין. לא אני! אני באתי למסיבה כדי לרקוד. סוף-סוף הצלחתי לשכוח מהכול ופשוט להשתולל ואפילו להפתיע את עצמי בצעדי ריקוד שרגליי לא ידעו מעולם.
חברים שלי, שבתקופה האחרונה שמעו אותי רק מקטרת, לא ממש ידעו איך לעכל את התנועה הזאת על הרחבה ואפילו היה נדמה לי שהם מנסים לתפוס ממני מרחק-מה, שאולי יגרום לי לקלוט שאני קצת מתפרעת. אבל לי לא ממש היה אכפת, כי אני באתי כדי ליהנות. כמו תמיד, חלק חשוב מן ההנאה הוא גם האנשים, או בנים, אם נדייק. גם החלק הזה היה לא רע במסיבה אבל אני החלטתי לנסות שיטה חדשה ולא להתייחס אליהם, אולי זה מה שיגרום להם לשים לב אליי. הרי אצל בנים אף פעם אי-אפשר לדעת מה באמת הם רוצים...
טוב, בהתחלה השיטה שלי לא ממש הוכיחה את עצמה, אבל ניחמתי את עצמי בכך שהמוסיקה עדיין טובה ואני ממשיכה להפגין כישור?י ריקוד נסתרים, אז לא הייתה לי סיבה להפסיק והרי המשימה הייתה להתעלם ואני עמדתי בה יפה עד כה.
ואז התיישבתי. התכנון היה לנוח דקותיים ואז לחזור לרחבה. בפועל, איך שהנחתי את ישבני על הספסל, קיפצה לעברי דנה חברתי, שרצתה לנצל את חזותי הרגועה כדי לשוחח קלות. לאחר שמיצינו את השיחה, הבחנתי בבחור חמוד מאוד שעמד קרוב למקום בו ישבתי. לא עברו מספר דקות והוא החליט להתיישב לידי. אני לא צריכה לתאר לכם את אותם רגעים מביכים, שבהם אתם מתים להתחיל לדבר זה עם זו, אבל כל משפט שעולה לכם בראש נשמע יותר דבילי מקודמו ואתם ממשיכים לשתוק. לאחר כמה דקות מביכות כאלה -- שבהן עברתי על כל שאלת פתיחה אפשרית -- פנה אליי הבחור ושאל אותי אם אני מכירה את דנה. הופתעתי מהקישור, כי הרי אין חבר של דנה שלא בחנתי עד היום. מסתבר שהם למדו ביחד בחטיבה ומשם כבר זרמה שיחתנו על הנושאים הרגילים: לימודים, מגורים, חברים משותפים. בכל הנושאים היה לנו מכנה משותף שעורר אצלי התפעלות מהבחור. כשהתחילו לבצבץ רגעי השתיקה החלטתי שהפעם אני לא אתן לו ללכת כהרגלי ואחר-כך אצטער על כך שלא אמרתי כלום בזמן אמת ואשאר בתחושת החמצה.
הנחת המוצא שלי הייתה, שסביר להניח שאני לא אפגוש אותו יותר, אז מה יש להפסיד? חשבתי ומיד שאלתי אותו אם יש לו עט.
לא היה לו אבל הוא אמר שהוא יזכור בעל-פה. עזרתי לו לשנן את מספר הטלפון שלי כמה פעמים ונפרדנו.
ברגע שהוא נעלם מעיניי, קפצתי אל הרחבה שנותרה יותר מדי זמן בלעדי -- אבל למטרה טובה -- וניגשתי אל דנה לברר מה היא יודעת על הבחור הנ"ל ששמו יאיר. דנה הפתיעה אותי ולא הפסיקה להרעיף שבחים עליו מהרשמים שהשאיר עליה עוד מהתקופה שבה למדו יחד.
התאמצתי לשמור את שמחתי באיפוק-מה, זה נראה טוב מדי, שפתאום ייפול עליי בחור כזה מושלם ובכזאת הפתעה. למרות שתמיד אומרים שהדברים האלה מגיעים מהמקומות הכי לא צפויים, לי זה עדיין לא קרה.
טוב, מה יכולתי לעשות? קיוויתי לטוב. ידעתי ששוב צפויה לי אותה תקופת המ?תנה ליד הטלפון בניסיון לחזות מתי הוא יצלצל. מסתבר שההמתנה הייתה אינסופית, יאיר לא התקשר ולי כבר נגמרו הסיבות ההגיוניות לתרץ את המקרים המוזרים האלה-- מסיבה מעולה, אני במצב-רוח סבבה, בחור חמוד ניגש לדבר א?תי, אני נותנת לו את הטלפון ולמרות זאת הוא לא מתקשר -- קטונתי מלהבין מה עוד צריך לעשות. ידעתי שזה נראה טוב מדי בשביל שזה יהיה אמיתי.
סיימתי לעדכן את כל חברותיי ב'כלום' שלא קרה, אחרי שבמשך שבוע כל שיחה שבה נשמעתי קצת מאושרת זכתה בתגובה מידית של "נו... הוא התקשר?". שירי ניסתה לנחם אותי ואמרה, שגם אם הוא לא התקשר לפחות היה לנו משהו מעניין לדבר עליו. שמחתי שסיפקתי חומר מעניין לחברותיי אבל אני לא ממש התנחמתי, כי בכל זאת, עם כל הכבוד לעניין שיצרתי, חזרתי לנקודת ההתחלה. אני עדיין לבד.
ערב אחד, שבוע לאחר מכן, מצאתי את עצמי מהרהרת שוב ביאיר, מסוג המחשבות שעולות בראש כשאין על מה לחשוב ובדרך-כלל הן המחשבות הכי מסוכנות, כי הן גורמות לך לעשות דברים לא צפויים ולא מחושבים, שכשאת שפויה בטח לא היית עושה אותם. אבל כן עשיתי. החלטתי להתקשר אל יאיר לברר מה הקטע. אין ספק שהוא עבר מזמן את תקופת ההמ?תנה הסבירה, שנוהגים לעשות אלה שלא רוצים שתחשבי שהם יותר מדי מתלהבים. טוב, אז אחרי שת?רגלתי "על יבש" כמה פעמים את חיוג מספר הטלפון שלו (שהשגתי מס?פר המחזור של דנה), התקשרתי.
יאיר ענה ואני הפגנתי אסרטיביות מדהימה ופתחתי במשפט: "התקשרתי רק כדי לשאול אם שכחת את מספר הטלפון שלי, או שסתם לא התחשק לך להתקשר?", הייתי עניינית כמו שלא הייתי מעולם.
יאיר הפתיע אותי בתשובה ישירה ופשוט דקלם את מספר הטלפון שלי. לא עברה שנייה ופשוט סימנתי לבחור פלוס ענק, אין דבר יותר מרשים ממישהו שזוכר את מספר הטלפון שלך אחרי שבוע.
מרשים מרשים, אבל הזכרתי לעצמי שלחייג אותו הוא לא זכר אז ה?קטנתי קצת את הפלוס והמשכתי בשיחה. הוא סיפר לי שהוא נמצא עכשיו במערכת יחסים, שכיוו?נה לא ברור ובגלל זה הוא לא התקשר אליי. הוא לא רצה להיכנס למערכת יחסים לפני שיידע מה קורה א?תו ביחסים הנוכחים והבטיח שאם זה לא ילך הוא יתקשר. נו, מה כבר יכולתי להגיד לו? שוב הפגנתי חביבות קשוחה ואיחלתי לו רק טוב, לא משנה מה יקרה.
אחרי שניתקתי את השיחה הייתי מאושרת מהצעד הנועז שעשיתי, לפחות תקופת ההמ?תנה ליד הטלפון הסתיימה ושוב יש לי חומר מעניין לספר לחברותיי, כי הרי לא כל יום מישהי מא?תנו רודפת אחרי הבחורים שלקחו ממנה את הטלפון ומבררת מה עלה בגורלם.
עד היום הוא לא התקשר ואני, אמנם נשארתי בחורה מעניינת, אבל עם כל הכבוד שאני רוחשת לתואר הזה, נצמד לו באדיקות גם התואר הי?ש?ן והמוכר -- הבודדה.