
בשירו 'Livin' in the Future', מצייר ברוס ספרינגסטין את יום הבחירות באופן קודר למדי ("התעוררתי ביום הבחירות/השמיים אבק שריפה וגוונים של אפור..."). ככל שהבחירות הבאות מתקרבות, האווירה הזאת ניכרת גם בארץ.
משיחות רבות שקיימתי עם אנשים סביבי בשבועות האחרונים מצטיירת תמונה עגומה- רבים מתכננים להדיר רגליהם מהקלפיות בשבוע הבא. נואשנו מפוליטיקה ומפוליטיקאים. קצה נפשנו מהבטחות ריקות מתוכן, מפרשות שחיתות ומתשדירי בחירות נמוכים. בין השאר נשמעות אמירות כמו "אין למי להצביע" או "כל המפלגות אותו הדבר". אז מה הטעם להצביע?
נכון, מצד אחד ניתן להזדהות עם תחושת התסכול סביב המערכת הפוליטית ונציגיה. מצד שני, אמירות אלו הן סמן לתופעה רחבה יותר של אדישות בחברה, ותופעה זו היא מן המסוכנות לדמוקרטיה הישראלית. אמר רבין:"אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה" אך לאחרונה נדמה כי האדישות היא כרסום הדמוקרטיה האמיתי. הבחירות, עמוד התווך של הדמוקרטיה, מאבדות ממשמעותן כשההרגשה הרווחת היא כי "אין עוד סיכוי לשינוי".
חבל שהדברים החשובים נדחקים הצידה
הבחירה שלא לבחור, מבטאת סכנה ממשית לאופייה הדמוקרטי באופן מהותי של מדינת ישראל. זאת משום שביסודו עומדת איזו השלמה עם המציאות הפוליטית שנוצרה. ההשלמה הזו מביאה אנשים רבים להעדיף את 'האופציה הפחות גרועה' מבחינתם על פני סיכוי לקדם פוליטיקה אחרת בישראל. נוצר מעין תהליך מעגלי, שבו האמונה כי לא ניתן לשנות גורמת לכך ששינוי באמת אינו אפשרי. יש לשבור את המעגל הזה.
הגישה הרווחת היא כי כל המטרות הכלל-חברתיות נבלעות בהכרח בתוך המטרה הדומיננטית של הבטחת הקיום (רעיון זה הובע באמצעות אי היכולת לשאת יותר מ"דגל" אחד- "דגל הביטחון" מול "דגל הרווחה" וכל יתר המטרות הכלל חברתיות). נושאים "זניחים" כמו פערים הולכים וגדלים בחברה הישראלית, קיטוב סקטוריאלי, בריאות ורווחת הציבור, איכות המזון, המים והאוויר שלנו, שחיקת הנכסים הציבוריים ושחיקת הדמוקרטיה - נדחקים הצידה אל מול הנושא הביטחוני.
הגיע הזמן להפריך את התפיסה כי עיסוק בנושאים אלו הוא מותרות של יפי נפש. נהפוך הוא - רק משנפנה לטפל בבעיות הקורעות אותנו מבפנים נוכל להתמודד באופן רציני עם בעיות החוץ. על כן, למשל, הצבעה למפלגה קטנה שאינה מתייחסת לביטחון כאל הנושא הבוער היחידי העומד על הפרק אינה מבטאת איזו נאיביות החולמת על אוטופיה.
זכותכם לשאול, לדרוש ולהפגין
אז מה בעצם אפשר לעשות? באינטרנט במיוחד, קל למצוא שפע של מידע קונקרטי על פעילות הח"כים בתחומים השונים. (באתר הכנסת, או באתרים של ח"כים ומפלגות). הצעד הראשון לעבר הצבעה שקולה הוא פשוט להיכנס ולקרוא. הייאוש מהפוליטיקאים בכללותם פועל לטובת המושחתים- כך הציבור נמנע מלתמוך באלו שכן ראויים לתמיכה (ויש כאלה). קראתם? מצאתם ח"כים שניתן לזקוף לזכותם עשייה אמיתית ורצינית? למרבית הח"כים יש רשימות תפוצה. הם שולחים מדי שבוע-שבועיים עדכון על פעילותם - ומבקשים מהציבור עזרה: כתיבת מכתבי לחץ לח"כים אחרים, כדי שיתמכו בהצעות חוק, הגעה להפגנות ולכנסים וכן הלאה. זוהי דמוקרטיה בהתגלמותה: נבחר הציבור מדווח לתומכיו על פעילותו, מבקש מהם עזרה - ועונה לפניותיהם. אפשר להצטרף לרשימות אלו ולחזק את אותם ח"כים בתוך מפלגותיהם- בלי קשר לעמדתם המדינית.
מתנדבי "מגמה ירוקה" פתחו ביוזמה שנועדה לסכם במקום אחד את כל מה שהבוחרים צריכים לדעת על המועמדים לכנסת, בתחומי הסביבה.באתר הארגון ניתן למצוא את המידע לגבי אילו הצבעות סביבתיות הצביעו המועמדים, אילו פעולות הם יזמו שפגעו בסביבה ועוד. ניתן למצוא את המידע באתר הבית של מגמה ירוקה www.green.org.il
* הכותבת היא פפיעילה ב"מגמה ירוקה" - ארגון סטודנטים עצמאי, התנדבותי וא-מפלגתי, הפועל למען הסביבה