הקאמבק של הקפיטליזם?

התחום בכלכלה העוסק באבטלה, אינפלציה וצמיחת התוצר של מדינות נקרא מאקרו-כלכלה. בתחום זה קיימות שתי אסכולות. האסכולה הקיינסיאנית, שאותה יסד הכלכלן הבריטי ג'ון מיינארד קיינס, והאסכולה הקלאסית, שמייצגה המפורסם ביותר הוא מילטון פרידמן. הכלכלנים הקלאסיים מאמינים כי השווקים מתפקדים בד"כ היטב ולכן תפקיד הממשלה מצומצם יחסית. קיינס, לעומת זאת, פיתח את התיאוריה שלו בשנות השלושים של המאה הקודמת, כדי להסביר ולהתגבר על משבר כלכלי עמוק, הדומה במאפייניו למשבר הנוכחי. ירידה חדה במחירי מניות גררה אווירה קשה ופסימית בהקשר לכיוון העתידי של המשק. רוח פסימית זו הביאה לירידה בתצרוכת ובהשקעות, ולכן ירדו הביקוש המצרפי, התוצר, והתעסוקה. פתרון אפשרי למשבר זה הוא ניהול מדיניות פיסקאלית ומוניטארית מרחיבות: גידול בהוצאות הממשלה, הורדת מיסים, והורדה של שערי הריבית.

כמעט כל ספרי הלימוד במאקרו-כלכלה, רוב המאקרו-כלכלנים, כמו גם נגידי הבנקים המרכזיים, הם קיינסיאנים. גם לפני המשבר הנוכחי למדו סטודנטים לכלכלה מודלים המנסים להסביר מיתון הנובע מירידה חדה בביקוש המצרפי, ומהם צעדי המדיניות הנדרשים במצב כזה. צעדי המדיניות שננקטו בארץ ובעולם הם בדיוק הצעדים המומלצים ע"י מודלים אלו. סטודנט בקורס מאקרו-כלכלה היום מרגיש הרבה יותר מחובר למציאות מאשר לפני שנה. מושגים שנלמדו תמיד במאקרו-כלכלה, אך נצפו מאז שנות השלושים רק לעתים נדירות, הפכו לאחרונה לתופעה גלובלית. למשל, התופעה של "מלכודת הנזילות" מתארת מצב שבו המדיניות המוניטארית הופכת לבלתי-יעילה בהשפעתה על המשק בגלל שהריבית הנומינלית ירדה עד לערכה המינימאלי, אפס. תופעה זו נצפית עתה בארה"ב, ביפן, וגם ישראל ואירופה מתקרבות למצב זה.

האם כל זה מעיד כי כלכלת השוק פשטה את הרגל? לא בהכרח. נכון כי אמצעים שננקטו ע"י ממשלות ובנקים מרכזיים יכולים לעזור בייצוב המשק. אך כוחות השוק עדיין ממלאים תפקיד מרכזי וחשוב בתהליך הייצוב. דוגמא לכך היא התנהגות מחירי הנפט בחודשים האחרונים. הירידה המדהימה של מחירי הנפט בלמעלה מ-70% תוך ארבעה-חמישה חודשים התחוללה כתגובה למיתון הגלובלי. זוהי ירידה שקרתה ע"י מנגנון השוק, ולא בגלל פעילות מכוונת של ממשלות או ארגונים. להיפך, ארגון אופ"ק ניסה, ללא הצלחה, לעצור ירידה זו. אך הירידה במחירי הנפט היא חדשות מצוינות לפירמות ולצרכנים.היא מקטינה את הוצאות הייצור ולכן דוחפת לכיוון הגדלת רווחי הפירמות, הרחבת הייצור והתעסוקה. הירידה במחירי הנפט מגדילה גם את כוח הקנייה של הצרכנים, גידול המקזז במידה מסוימת את הירידה בתצרוכת הנובעת ממצב המשק.

כוחות השוק מביאים לירידה במחירים של גורמי ייצור נוספים, כמו ברזל, נחושת ופחם. בזמן מיתון יורד גם הביקוש לאשראי ולכן השוק מגיב בירידת שערי הריבית לטווח הארוך. המיתון מביא גם לירידת שכר, שגם היא מקזזת במידה מסוימת את הירידה בביקוש לעובדים. כל השינויים הללו הם שינויים רצויים בזמן מיתון, וכולם מתרחשים באופן אוטומטי ע"י כוחות השוק, ולא כפעולות מתוכננות של קובעי המדיניות. לכן, פעולות הננקטות לעיקור והחלשה של מנגנוני שוק אלו, לא תבאנה בהכרח להקלה במשבר שאותו אנו חווים עתה.

* פרופסור אבנר בר-אילן הוא ראש החוג לכלכלה באוניברסיטת חיפה