ביילין נוטל את המושכות

בעקבות כישלונם של יוסי ביילין ויעל דיין לקבל מקום ריאלי בעבודה לקראת בחירות 2003, עברו השניים למרצ. ביילין, בנוסף, הקים תנועה בשם שח"ר שמנתה 4,000 תומכים. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה הגדולה של השמאל בבחירות 2003, שבהן מפלגת העבודה נפלה מ-26 מנדטים ל-19, ואילו מרצ עצמה ירדה מ-10 מנדטים ל-6 בלבד.

יוסי ביילין החליף את יוסי שריד כיו"ר מפלגת מר"צ-יח"ד. בעקבות מפלה זו, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יח"ד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני ואינתיפאדת אל-אקצא. בפועל, יח"ד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ, הבחירה הדמוקרטית בראשות רומן ברונפמן (מפלגה של ח"כ אחד) ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליח"ד.

המפלגה החדשה נקראה יח"ד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליח"ד בגלל ש"יעד" ברוסית זה רעל.

במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר ביילין.

ביולי 2004 נבחרה ועידת יח"ד שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה.

יח"ד החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר ע"י פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק הידרדרו. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יח"ד, אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ", החל מאבק פנימי על החזרת השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יח"ד.

בנובמבר 2005, עם בחירת עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במארס 2006. עמיר פרץ הציג תפיסה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שפרץ יגנוב להם מצביעים. יוסי שריד אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית.

לקראת הרכבת הרשימה לכנסת, העבירה מועצת מרצ חוק שקובע שחבר כנסת מטעם מרצ שכיהן למעלה מ-3 קדנציות ומעוניין להבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות המרכז. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי המרצ הותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין.

ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006.