בסוף שנת 2003, לאחר שהגיע למסקנה שאין בצד הפלסטיני מנהיג שאפשר לנהל עמו משא-ומתן, החליט ראש הממשלה אריאל שרון לנקוט מדיניות חד-צדדית של התנתקות מרצועת-עזה, ובכלל זה פירוק כל היישובים הישראליים בה ויישובים אחדים בצפון השומרון. כרבע מכלל חברי סיעת הליכוד הצביעו בכנסת נגד מדיניותו של שרון ונתניהו התפטר מהממשלה ערב ההתנתקות. רוב חברי הממשלה מהימין התפטרו גם הם מהממשלה לפני ההתנתקות, ושינוי פרשה מהממשלה בסוף שנת 2004, על רקע הכוונה להגדיל את הקצאת הכספים למפלגות הדתיות בתקציב לשנת 2005.
בחודש ינואר 2005 הצטרפה מפלגת העבודה לממשלה וכך נמנעו בחירות מוקדמות. תכנון ההתנתקות ויישומה במהלך חודש אוגוסט 2005 גרמו למתח רב גם בקרב הציבור בישראל. לאחר בחירתו המפתיעה של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה בבנובמבר 2005 והחלטתו להוציא את סיעת העבודה מהממשלה, ועקב הניסיון המתמשך של ה"מורדים" בליכוד להקשות על שרון את ניהול הממשלה ולגרום להחלפתו בתפקיד יושב-ראש המפלגה, הכריז שרון ב-21 בנובמבר כי הוא פורש מהליכוד ומקים סיעה ומפלגה חדשה קדימה. למפלגה החדשה הצטרפו מיד 13 חברים נוספים מסיעת הליכוד, שלושה חברים מסיעת העבודה-מימד, בהם שמעון פרס , וכמה חברים מסיעות אחרות. הבחירות לכנסת ה-17 נקבעו למארס 2006.
לאחר ההקמה החלה לגייס פוליטיקאים ואנשי ציבור בולטים. בד בבד, מספר לא מבוטל של ראשי ערים, מועצות מקומיות ואזוריות, במגזר היהודי ובמגזר הערבי, הודיעו אף הם על הצטרפותם למפלגה החדשה.