בראשית דרכה בכנסת המפלגה פעלה להרחבת סל התרופות, עדכון קצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי, השגת תוספת לגמלאים המקבלים השלמת הכנסה והפניית תקציב ממשרד הרווחה לטובת הקשישים והקמת לשכת קשר לגמלאים.
אבל בהמשך הדרך החלו חריקות ביחסים בין חברי הסיעה בכנסת. באוקטובר 2007 הודח ח"כ משה שרוני מתפקידו כיו"ר הסיעה, בשל מחלוקת עם יו"ר המפלגה, רפי איתן, בנוגע להצעת חוק שהגיש העוסקת בהגדלת קצבאות זקנה, לה התנגד איתן. במקומו מונה חבר הכנסת יצחק גלנטי.
במרוצת החודשים, ההתלהבות הציבורית מן המפלגה הלכה ופחתה במידה ניכרת. רבים מתומכיה חשו שנציגיה בממשלה ובכנסת לא עמדו בציפיות מהם. תחושת האכזבה התחזקה כשבאפריל 2008 שלושה מחברי הסיעה - משה שרוני, אלחנן גלזר ושרה מרום-שלו - החליטו לפרוש מהמפלגה.
שרוני ומרום-שלו ניסו להקים סיעה עצמאית בכנסת בתמיכת איש העסקים ארקדי גאידמק, אך לבסוף הקימו את הסיעה העצמאית צדק לזקן. בעת נסיונותיה של ציפי לבני להקים ממשלה חדשה בראשותה, הודיעו ראשי שתי הסיעות על איחוד מחודש. חבר הכנסת גלזר הודיע כי לא ישוב עמם למפלגת הגימלאים והקים סיעת יחיד בשם הדרך הטובה.