נוירופסיכולוגיהבגרוש

התביעה התבססה על מכתבים ששלח שגב, לבקשתה של אנגל אלדר, למשרד הבריאות,
למשרד החינוך ולהסתדרות הפסיכולוגים בישראל, ובהם נטען כי לם עושה שימוש
בתארים דוקטור לנוירופסיכולוגיה קוגניטיבית ודוקטור לפסיכופיזיולוגיה
קוגניטיבית ומגדיר את עצמו כנוירופסיכולוג למרות שאינו פסיכולוג ואינו

נוירולוג, וכי יש בכך כדי להטעות את הציבור לחשוב שהוא נושא את שני
התארים. למכתבים צורפו אבחונים של לם שעליהם חתם בטייטלים משתנים.
לם טען שהטענות הן דברי בלע ושקר המהווים פרסום לשון הרע וכוונתם לפגוע
בו ושמאחורי היוזמה עומדת אנגל אלדר, "שהיא בעלת מכון מתחרה למכון של

התובע והיא מסוכסכת איתו באופן אישי, ואין כל ספק כי פרסום הדברים נועד
לפגוע בפרנסתו של התובע ובשמו הטוב, במטרה לפגוע בפרקטיקה של התובע
ולהביא לפריחתה המיוחלת של פרקטיקת הנתבעת".
אלא שהשופטת חשבה אחרת. בפסק הדין כתבה: "האם לא נהיר כי כל אדם סביר
הרואה את החתימות הללו עלול לחשוב כי התובע הנו פסיכולוג ו/או נוירולוג?",

וקבעה שפנייתו של שגב לרשויות המוסמכות נעשו בתום לב ומתוך אמונה כנה
באמיתות הדברים.
פסק הדין עורר גל של תגובות נסערות משני הצדדים ונראה שהפרשה רחוקה
מלהסתיים. לם מתכוון לערער, בטענה ש"השופטת לא מבינה את לשון חוק הפסיכולוגים
שעליו הסתמכה, עיוותה את הדין והיא טועה". שגב, מנגד, מתכוון לפתוח

חזית נוספת ולתבוע את לם על הוצאת לשון הרע במכתבים ששלח לגורמים השונים,
בין השאר לוועדה למינוי שופטים שדנה במועמדותו של שגב לתפקיד שופט בבית
הדין לעבודה בחיפה, ובהם טען לם כי שגב זייף מסמכים בכך שהשמיט ומחק
פרטים מאבחונים שצורפו למכתבים. שגב טוען בתגובה שמהאבחונים לא נמחק

דבר למעט פרטים מזהים ושמדובר בפגיעה בשמו הטוב ובסיכוייו להתמנות לשופט.
מבולבלים? איך לא? פרשת תאריו של לם המסעירה את קהילת המאבחנים והמטפלים
בחיפה מראה שגם אנשי אקדמיה מכובדים עם טייטלים מרשימים יודעים לנהל
מאבקים רוויי אמוציות שלא היו מביישים טלנובלות בערוץ ויוה. גם הם מסוגלים

לרדת ממגדל השן, להסיר את הכפפות ולהשתלב בזירה המשפטית, כשהם מצוידים
ברוח קרב שאינה נופלת מזו של מתאגרפים קשוחים.
{\"הכל התחיל בשיחת מסדרון
משני צדי התביעה עומדים שני אנשי אקדמיה ידועים ומובילים בעיר בתחום
אבחון ליקויי הלמידה, הקנאים מאוד למקצועם ולמוניטין שיצאו להם במשך

השנים. האחד הוא ד"ר אורן לם, אחד המאבחנים הוותיקים בחיפה, מרצה בחוג
לחינוך באוניברסיטה ויו"ר עמותת המאבחנים והמטפלים בליקויי למידה בארץ.
האחרת היא ד"ר רות אנגל אלדר, דוקטור לפסיכולוגיה מחקרית ולחינוך מיוחד,
פסיכותרפיסטית, מרצה לשעבר בטכניון במחלקה להוראת המדעים ואחת המובילות

בתחום אבחון ליקויי הלמידה, הן מהבחינה הדידקטית והן מהבחינה האקדמית.
התביעה, שבין השאר העלתה לדיון את סוגיית האבחון של ליקויי למידה, שתוצאותיו
עשויות להיות משמעותיות למאובחנים, המתקשים לעמוד בסטנדרטים המקובלים
ומבקשים הקלות בלימודים, העמידה את השניים זה מול זו. לם רמז בכתב התביעה

על סכסוך אישי קודם בינו לבין אנגל אלדר שעמד לטענתו מאחורי שליחת המכתבים.
אנגל אלדר מצדה טענה כי יוזמתה נבעה ממניעים מוסריים חפים מכל אינטרס.
בתצהירה טענה שבחיפה היו באותה עת כמה מאות מאבחנים, שהמכון שלה היה
עמוס עבודה ושכבר בשנת 2001 החלה בהליכי פרישה מהמקצוע, מסיבות משפחתיות.

לימים, בשנת 2005, אף העבירה את המכון לידי אדם אחר, עברה להתגורר בפרדס
חנה ובשנתיים האחרונות היא חיה בחו"ל מתוקף שליחות שעושה שם בעלה. לדבריה,
הטענה שניסתה לפגוע בפרנסתו של לם מופרכת.
"בשנת 2001, בהיותי מרצה בטכניון, פנה אלי קולגה בבקשה לערוך לבנו אבחון",

כתבה אנגל אלדר בתצהירה, "ציינתי בפניו שרצוי שיפנה לד"ר אורן לם, שהוא
נוירופסיכולוג שסיים את לימודיו בטכניון. הקולגה שאל אותי אם לם למד
רפואה, וכשהגבתי בשלילה הוא הביע תמיהה, ציין שהטכניון אינו נותן הסמכה
בפסיכולוגיה ושאל אם אוכל לברר את העניין עבורו".
"זו היתה שיחת מסדרון שעוררה אצלי פתאום סימני שאלה", מספרת אנגל אלדר,

שחזרה ארצה לביקור מולדת קצר, "לפי הבנתי נוירופסיכולוג הוא דוקטור
לנוירולוגיה, פסיכולוג שלמד לתואר שני בפסיכולוגיה או מי שלמד פסיכולוגיה
שיקומית והתמחה בנוירופסיכולוגיה, ואת זה לא לומדים בטכניון".
את עושה אבחונים בעצמך. למה הפנית אנשים אל לם?
"מאחר שאני לא פסיכולוגית ומאחר שחשבתי כל השנים שיש ללם הכשרה נוספת

בנוירולוגיה, נהגתי להפנות אליו מקרים שבהם נזקקתי לאבחן אספקטים נוירולוגיים
נוסף על ליקויי למידה. הספק התעורר רק בעקבות שאלתו של הקולגה שלי".
בשלב הראשון פנתה אנגל אלדר לספריית הטכניון כדי לבדוק את עבודת הדוקטורט
של לם, ואז התברר לה שהיא הוגשה בפקולטה להנדסה, תעשייה וניהול. בבדיקה

נוספת הוברר לה שיש ללם תואר שני במדעי הרפואה מהטכניון. כשבחנה אבחונים
שעשה לם גילתה שהוא נוהג לחתום עליהם בתארים שונים. על חלקם חתם כדוקטור
לפסיכופיזיולוגיה קוגניטיבית, על אחרים כדוקטור לנוירופסיכולוגיה קוגניטיבית
ופעם אף כנוירופסיכולוג. תארים אלה הופיעו צמוד לתואר הדוקטור שלו והתואר

השני במדעי הרפואה. "האם לא נהיר כי כל אדם סביר הרואה את החתימות הללו
(וכך גם אמרו לי הורים שקיבלו אבחון מד"ר לם) עלול לחשוב כי התובע הנו
פסיכולוג ו/או נוירולוג?", היא שואלת בתצהירה.
מה שהאיץ באנגל אלדר לבדוק את התארים של עמיתה היה ביקורו של עו"ד אורן
שגב, שביקש ממנה שתאבחן את בנו. "נוצרו בינינו יחסים חבריים שבמסגרתם

אף ייצגתי את בעלה בכמה מעסקיו", מסביר שגב, "באחת הפגישות היא סיפרה
לי על תאריו השונים של לם וביקשה שאבדוק את העניין. ביקשנו מההורים
רשות להשתמש בדוחות האבחון שקיבלו מלם, תוך הבטחה לא לחשוף את שמם ואת
זהותם. כך התברר לנו שלם הוציא תחת ידיו אבחונים רב תחומיים העוסקים

בהערכות קליניות רגשיות שרק פסיכולוג רשאי לעשות, ושהוא עשה מבחני איי.קיו
שאותם עושים רק פסיכולוגים. מכיוון שחוק הפסיכולוגים קובע במפורש שרק
פסיכולוגים רשאים לעשות את הדברים, החלטתי לפנות לרשויות הרלוונטיות
שאמורות לאכוף את החוק ולבדוק מה דעתן בנושא, וכך עשיתי".

עשית את זה כעורך דין?
"כעורך דין שפונה בשמה של רות. אבל למותר לציין כי לא היו בינינו יחסי
לקוח-עורך דין. לא לקחתי ממנה כסף. עשיתי הכל מתוך רגישות לנושא, בגלל
הבן שלי, ומשום שחשבתי שחשוב לבדוק אם לם לא מטעה את הציבור כשהוא מגדיר
את עצמו כנוירופסיכולוג. אולי קשה להאמין, אבל לא הכל ציני ולא הכל

נעשה בשביל כסף ויש אנשים שכשהם נתקלים בעוולה מסוימת הם לא מוכנים
להשלים איתה. איש מאיתנו הוא לא דון קישוט, לא מתקן עולם ולא נושא דגל
של מסע צלב, ובכל זאת גם אני וגם רות חשבנו שיש פה דבר שראוי לבדוק
אותו".
{\"לא רשום בפנקס הפסיכולוגים
שגב פנה לשלושה גורמים - למשרד הבריאות, להסתדרות הפסיכולוגים ולמשרד

החינוך - וצירף למכתביו אבחונים בחתימתו של לם. בתשובה כתבה לו ד"ר
דליה גלבוע, הפסיכולוגית הארצית של משרד הבריאות: "ד"ר לם אינו מוכר
במשרד הבריאות כרשום בפנקס הפסיכולוגים או כבעל מקצוע כלשהו במשרדנו.
לכן אין טעם להעביר את עניינו לוועדות כלשהן של פסיכולוגים מאחר שהן

חסרות סמכות לדון במי שאינו רשום כפסיכולוג. יש לציין כי התחזות לפסיכולוג
היא עבירה שבסמכות המשטרה לחקור. יש שמשרד הבריאות מגיש על כך תלונות
למשטרה, אך לא נראה לי שיש מקום לכך במקרה זה".
ד"ר גבי שפלר, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, כתבה:

"ד"ר לם אינו פסיכולוג ומכיוון שמתוארות בתלונה פעילויות לכאורה מקצועיות
שהוא עושה, פעילויות שהן פסיכולוגיות מקצועיות מובהקות, אנו ממליצים
למשרד עורך הדין המייצג את ההורים לבדוק את סוגיית התחזותו של ד"ר לם
לפסיכולוג".
פרופ' רחל לוי שיף, יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, כתבה לד"ר גלבוע:

"אנו מעבירים את החומר שבידינו אליכם על מנת שמשרד הבריאות ישקול הגשת
תביעה".
בתצהירו כתב שגב: "הבדיקה שערכתי העלתה את המסקנות והממצאים הבאים:
א. ד"ר לם אינו פסיכולוג. ב. הסתדרות הפסיכולוגים מצאה ממש בפנייתי
אליה והמליצה לבדוק את סוגיית התחזותו של ד"ר לם לפסיכולוג, וכן העבירה

את חומר הראיות למשרד הבריאות כדי שזה ישקול הגשת תביעה. ג. המחלקה
המשפטית של משרד הבריאות שקלה להגיש תלונה נגד ד"ר לם אך לבסוף החליטה
כי אין לה סמכות לפעול נגדו כיוון שאינו פסיכולוג. ד. הסתמכות בית ספר
על אבחון רב תחומי שאינו כולל אבחון של פסיכולוג היא שגויה".

"אחרי שקיבלנו את כל התשובות והוברר לנו שהבדיקה היתה מוצדקת, תם למעשה
תפקידנו וחשבנו שזה הזמן לרדת מהעניין", סיפר השבוע שגב.
ולא לעשות דבר עם הממצאים?
"לא רצינו להמשיך לפעול בנושא. כל מה שעשיתי היה על חשבון זמני הפרטי
ובלי שקיבלתי על כך כסף. חשבתי שאם הבאתי את הממצאים לפתחן של הרשויות

המטפלות, הן כבר יעשו עם זה מה שנדרש".
"כתבתי בתצהיר שלי שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", מספרת אנגל אלדר,
"לכן רצינו לעזוב את הנושא בשלב זה. לא רציתי להרוס אותו, אני לא בן
אדם שבא מרע. לא התלוננתי במשטרה ולא הוצאנו את זה לעיתונות. החלטתי
ביני לבין עצמי שאסתפק בזה שלא אשלח אליו יותר אנשים לאבחון, ושדי לי

בכך".
ואולם לם לא סבר כמוה. ב-2003 הוא הגיש תביעת לשון הרע נגד שגב, נגד
זוג ההורים שאבחון בנם צורף למכתבים ונגד אנגל אלדר. וזוהי תמצית טענותיו
של לם, על פי פסק הדין: "מאחר שאין חקיקה המסדירה את הרישוי לעסוק במקצוע
הנוירופסיכולוגיה, רשאי היה התובע לכנות עצמו נוירופסיכולוג, בהתחשב

בהשכלתו ובניסיונו המקצועי. הוגשו חמש חוות דעת של מומחים בכירים בתחומי
הנוירולוגיה, הנוירופיזיולוגיה והנוירופדיאטריה להוכחת עניין זה". לטענת
לם, "השימוש בתואר נוירופסיכולוג אינו נוגד את סעיף 5 בחוק הפסיכולוגים
מאחר שהוא מכוון למי שהנו חסר הכשרה מתאימה לעסוק בתחום והשימוש בתואר

מטעה לחשוב כי הוא פסיכולוג, ואילו התובע הנו בעל כשירות לעסוק בתחום".
בכתב התביעה הוסיף לם וטען: "אין ספק שלנוכח הכשרתו והשכלתו הוא אכן
נוירופסיכולוג. יתר על כן, הוא מרצה לנוירופסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה
ופעיל בתחום בארגונים ארציים ובינלאומיים". עוד כתב לם שטענותיהם והאשמותיהם

של הנתבעים הן דברי בלע ושקר המהווים לשון הרע ועוולה אזרחית והם נועדו
לפגוע בפרנסתו ובשמו הטוב. "הפניות של הנתבע לגורמים השונים והפצת דברי
הלעז נעשו באופן לא הוגן על מנת למנוע או להכביד על לקוחות קיימים ופוטנציאליים
של התובע להגיע אליו באמצעות הכפשת שמו", כתב.

"הייתי מוצפת עבודה באותה תקופה", מספרת אנגל אלדר, "אנשים היו קובעים
איתי תור לחודשים קדימה, כך שהטענה שניסיתי לפגוע בפרנסתו ממש מגוחכת.
לא הייתי צריכה את זה. אילו רציתי להרוס אותו הייתי רק צריכה לשלוח
את התשובות שקיבלנו מהגורמים השונים לכל מערכות העיתונים. מי שנתן פומביות

לסיפור הוא לם עצמו בכך שהגיש את התביעה. הוא הכניס גול עצמי. אנחנו
לא פירסמנו, והוא הלך ותבע".
{\"פסיכו זה לא סרט של היצ'קוק
במשפט שהתנהל כחמש שנים ייצג עו"ד אדם פיש את זוג ההורים ואת שגב. את
אנגל אלדר ייצגה עו"ד חוה מרצקי. בפסק הדין שפורסם ב-12.6 דחתה כאמור

השופטת את התביעה.
על תביעת לשון הרע נגד זוג ההורים כתבה השופטת: "יגעתי ולא מצאתי מדוע
לא מחק התובע נתבעים אלו". בעניין התארים קבעה כי השימוש בתארים דוקטור
לפסיכופיזיולוגיה קוגניטיבית, דוקטור בנוירופסיכולוגיה ונוירופסיכולוג
בצד ציון שמו ותאריו (דוקטור בפקולטה להנדסה, תעשייה וניהול בטכניון

ובעל תואר שני במדעי הרפואה) הוא בעייתי. "כאשר אין חולק כי התובע אינו
נוירולוג ואינו פסיכולוג, עשוי השימוש הזה להטעות", כתבה, "הפנייה לרשויות
לבדוק לכאורה עבירה על חוק הפסיכולוגים היתה בעלת בסיס לגיטימי והאמור
במכתבים עונה על מבחן האמת בפרסום".
בפסק הדין דחתה השופטת את טענתו של לם שהכוונה בסעיף 5 בחוק הפסיכולוגים

היא לאסור על מי שאין לו כל הכשרה בתחום לתת ביטוי או קיצור לתואר פסיכולוג.
"דווקא מי שיש לו הכשרה בתחום יכול להיחשב על ידי הציבור בקלות רבה
יותר לפסיכולוג כשהוא אינו כזה, כאשר הוא עושה שימוש בתארים הכוללים
ביטוי או קיצור של התואר פסיכולוג", כתבה השופטת, "יש הבדל בין השימוש

בתואר פסיכותרפיסט (דוגמה שניתנה בסיכומי התובע - תואר שהביטוי או הקיצור
בו אינו מרמז לדעתי על היות האדם מוסמך לעסוק בפסיכולוגיה) לבין התואר
נוירופסיכולוג, הכולל את המילה פסיכולוג במלואה, בשונה מהקיצור פסיכו".
עוד הוסיפה כי "העובדה שהתובע בחר להגדיר עצמו כנוירופסיכולוג (הגדרה

עצמית הנתמכת בדיעבד בחוות דעת מומחים שצורפו בראיות מטעמו), כאשר הרישוי
לעסוק במקצוע לא הוסדר בחוק וכאשר אין חולק כי התובע אינו נוירולוג
ואינו פסיכולוג, הצדיקה את הבירור שביקשו הנתבעים לבצע במכתבם".
עם זאת כתבה השופטת שיש הבחנה בין שימוש בתארים אקדמיים שעלול להטעות

לבין התחזות: "התחזות היא שימוש בתואר שאינו בידי המשתמש בו. שימוש
שעשוי להטעות בתואר אקדמי מתקיים כאשר אדם מציג עצמו כבעל תואר שניתן
לו בדין, אלא שאופן השימוש בו והצגת התואר עלולה להטעות את הציבור".
בהקשר זה הזכירה השופטת את המקרה של רפי קרסו, שהלשכה האתית של ההסתדרות

הרפואית החליטה שתואר הפרופסור ניתן לו במקצוע שאינו רפואי (פסיכולוגיה)
ולכן הוא אינו רשאי לשאת אותו בהקשר רפואי. "עניין דומה נדון בעניינו
של פרופ' קרסו, שהוא דוקטור לנוירולוגיה ובעל תואר פרופסור שאותו קיבל
במקצוע שאינו רפואי, ושנטען כלפיו כי השימוש שהוא עושה בתוארו כפרופסור

עשוי להטעות את הציבור לחשוב כי הוא פרופסור לרפואה", כתבה, "פרשה זו
הסתיימה בהסכם גישור בין פרופ' קרסו להסתדרות הרפואית, שבו נקבע שקרסו
יציין, כאשר הוא משתמש בתואר פרופסור, שמדובר בפרופסור במחלקה לפסיכולוגיה".
בנוגע לשאלה אם היה עניין ציבורי בפנייה לרשויות כתבה השופטת: "הבדיקה

שהגורמים המוסמכים התבקשו לבצע משרתת אינטרס הנוגע לציבור רחב של אנשים".
ולגבי בדיקות האיי.קיו שעשה לם היא קבעה: "אין חולק כי התובע ביצע בדיקות
משכל וכך גם אין חולק כי ביצוע בדיקות אלו יועד לשימושם של הפסיכולוגים,
כך שגם העלאת עניין זה במכתב היתה לגיטימית". וכך פסקה בעניין הטענה

שהפנייה לא נעשתה בתום לב: "אין נפקא מינה מה המניע להגשת התלונה, אם
למטרה נעלה של תיקון עולם והגשמת שלטון החוק או בשל יצר נקמנות ושנאה
או כל מניע אישי אחר, ובלבד שהמתלונן האמין בתום לב באמיתות תוכן התלונה,
מאחר שלרשויות המוסמכות יש עניין בקבלת מידע אמיתי, גם אם המניע למסירתו

הוא פסול".
{\"מי עצר את המינוי לשופט
סוף פסוק? ממש לא. לם, המתכוון לערער על פסק הדין, תוקף קשות את השופטת
חן-ברק. "פסק הדין הוא אבסורדי וסותר את החוק", הוא אומר בכעס, "השופטת
הנעלה טוענת שחוק הפסיכולוגים אוסר את השימוש בביטוי או בקיצור של המילה
פסיכולוגיה, אלא אם כן המשתמש הוא פסיכולוג. לפי הפרשנות הזו המשתמשים

בתואר פסיכותרפיסט הם עבריינים. בישראל יש מאות אם לא אלפי פסיכותרפיסטים,
ובכל שנה נוספים עליהם חדשים. לא כולם פסיכולוגים ובכל זאת הם משתמשים
בתואר פסיכותרפיסטים. אם להם מותר, למה לי אסור לקרוא לעצמי נוירופסיכולוג?
השופטת המכובדת לא מסבירה למה פסיכותרפיסט לא עובר על החוק. מה שהיא

עשתה בפסק הדין זה עיוות דין. היא אמנם שופטת אבל היא לא מבינה את החוק.
היא טועה. אני נוירופסיכולוג ורשאי להשתמש בתואר הזה, בניגוד למה שסבור
שגב, שבינתיים עצרתי את מינויו לשופט".
איך עשית את זה?
"פניתי לוועדה למינוי שופטים וטענתי שהוא זייף את האבחונים שצירף למכתבים".

הוא טוען שרק מחק את השמות ואת הפרטים המזהים.
"הוא מחק הרבה יותר מזה".
למה לא כללת את הטענה הזו בכתב התביעה ובתצהיר שלך?
"בגלל תקלה טכנית. איחרנו ביום".
שגב עומד לתבוע אותך על הטענה הזו.
"הוא יכול לתבוע, אבל אז הוא יצטרך להביא את המסמכים המקוריים ותהיה

לו בעיה גדולה. אני עצרתי את המינוי שלו לשופט".
בתגובה על דבריו של לם מסרה דוברת בתי המשפט במחוז הצפון ניצן איל:
"השופטת נימקה את קביעותיה ואת החלטותיה בפסק דין שעליו אפשר לערער.
תגובת התובע אינה ביקורת עניינית ואדיבה אלא השתלחות בוטה וחסרת רסן.
על כך יש להצטער".

גם שגב הגיב על הדברים: "לם היה מיוצג על ידי עורכי דין, ואם היתה אמת
בטענת הזיוף הוא היה מעלה אותה בכתב התביעה שלו ובתצהירו. אני מניח
שעורכי הדין שלו היו מייעצים לו להגיש תלונה במשטרה כפי שנהוג במקרים
של זיופים. בנוגע לעצירת המינוי שלי לשופט, מתחת לכבודי להגיב על הטענה".

*