1 יאיר לפיד היה כותב פעם על איגרוף. הוא מבין בזה. יודע לזהות מכת
מחץ שאינה מאפשרת המשך תפקוד. מכה כמו זו שמנחיתים עליו בשבועות האחרונים
המתחרים מערוץ 10. אלה שיש להם דעה על כל דבר, אלה שמרגישים צורך להסביר
למה בכל זאת שידרו כתבה מסוימת, אלה שאוהבים את עצמם קצת יותר מדי ובטוחים
שהם מבינים כמעט בהכל. אלה שאולי בעוד כמה שנים, בסופו של תהליך, יהפכו
לסוג של יאיר לפיד. אבל עכשיו הם עדיין שלח ודרוקר. ולמרות פערי הרייטינג,
לפחות מבחינת העניין שהתוכנית שלהם מייצרת, הם מנצחים את לפיד. בנוק
אאוט.
כי עפר שלח מכנה את רוחמה אברהם "פרחה" ואחר כך מתנצל ומתאפק לא לחזור
על הביטוי. ואחרי כתבה יחצנית לקראת המופע של יהודית רביץ, רביב דרוקר
לא מצליח להתאפק. הוא אומר שהוא לא מבין למה היא צריכה להמשיך לשיר
את "הילדה הכי יפה בגן". וגם נזכר שלפני שנתיים הוא היה בהופעה, עם
אותם שירים, וזה לא הותיר בו חותם, וגם ההופעה הנוכחית לא ממש הותירה
בו חותם. בקיצור, משהו אצל יהודית לדעתו לא עובד. ובן שני, כתב הטלוויזיה
הטוב בארץ, מסתכל למיקי גולדווסר בעיניים ושניהם פורצים בצחוק כמו מתואם.
והיתה כמובן הקלטת. עם ההקלטה המצמררת של הילדים של עו"ד ענת פלינר
בליל הרצח. שאחר כך אפשר להתווכח אם זה כן ראוי לשידור או לא, אבל מה
שבטוח זה שכולם רואים. ולא יכולים להתעלם.
ואצל יאיר לפיד, אחרי הפאנל המתיש, יש עוד כתבה שמנסה לצאת למסע אחרי
החשוד ברצח. כי זה מה שמציעים בדרך כלל בישיבת מערכת כשאין שום הישג
עיתונאי. ואחר כך יש כתבת יחצנות לדובר צה"ל, על עוד איזו בחורה שסיימה
קורס טיס. ואז משום מה מחליטים לשדר כתבת פרופיל על רון קופמן שאורכה
תשע(!) דקות. עם הטריגר הקלוש שאליפות אירופה בכדורגל עומדת להסתיים,
ובלי ששמנו לב כל הגברים נהפכו לסוג של רון קופמנים. אז מראיינים את
קופמן. וגם את אמא של קופמן. והעיתונאית החוקרת גם מנסה לברר איך בתוך
כל אימוני הכושר משתלבות עוגות השמרים-שוקולד. באמת לא ברור.
ואת אמנון אברמוביץ', אם אין לו איזה סקופ, אי אפשר לשמוע. בייחוד אחרי
שריאיין את עצמו ב"7 ימים". למרות שהוא בכלל אמור היה לראיין את נחום
ברנע. אבל השאלות נהפכו לתשובות, לאמירות אישיות. עזבו אתכם מנחום ברנע,
יותר חשוב לשמוע שאברמוביץ' חושב שהאויב האמיתי של התקשורת הוא התמעטות
הקוראים ולא בעלי ההון. יותר חשוב לו להזכיר ש"ירון זליכה, ילד התפנוקים
הזה, עסקתי בו בערוץ 2 וב'גלובס', חילצתי מארכיב המשטרה את תיקו הראשון
שנסגר ולא בצדק". לציין שהרבה פרשות שחיתות בכלל לא היו צריכות להגיע
לעמודי החדשות. להסביר שהוא לא ממחנה פרידמן ולא מביניש, אלא בכלל ממחנה
צלטנר ז"ל, ולהגיד שאילו הוא היה עורך חלק מהכותבים בכלל לא היו מועסקים
מחמת רמה ירודה. כי רק בודדים מסוגלים לנפק היום מאמר ראוי. כזה שמעלים
את המרואיין.