נחלאות. גדלתי בנחלאות, ברחוב שבזי. בימי ילדותי היתה לשכונה סטיגמה
של שכונה קשה, לא השכונה הסטודנטיאלית והשינקינאית שהיא היום. בכל מקום
תמיד הסתכלו עלינו, ילידי המקום, בעין קצת עקומה, אבל זה רק נתן לנו
מוטיבציה להראות שמפה יצאו גם חבר'ה איכותיים. אגב, בתור אחד שצמח בנחלאות
ומכיר בה כל מטר, זה המקום לתקן טעות נפוצה אצל הירושלמים, ולהבהיר
אחת ולתמיד: כשיורדים ברחוב בצלאל, נחלאות ממוקמת רק בצדו הימני של
הרחוב. הצד השמאלי הוא כבר שכונת הכורדים.
אמריקה. אחרי שסיימתי שירות צבאי קרבי בגולני, התחלתי לעבוד בכל מיני
עבודות מזדמנות כדי לממן טיול בארצות הברית. הגעתי לניו יורק, עבדתי
שם בהובלות וראיתי במו עיני את נכונותה של האמרה המוכרת כל כך, שהתחום
הזה באמת נמצא בבעלות מוחלטת של ישראלים. חוץ מלעבוד, כמובן שחרשנו
את אמריקה בטיולים. אחד היותר זכורים לי היה בהוואי. הכל שם ממש כמו
בסרטים: ים, בחורות, סתלבט. פשוט תענוג. אגב, עוד שבוע אהיה שוב באזור
- אני טס עם חבר לחופשה בלאס וגאס ובקאריביים. תאמינו לי, לא יקר ומאוד
משתלם.
קריירה. אחרי שחזרתי לארץ, עבדתי בשורה ארוכה של תחומים. הייתי למשל
במשמר הכנסת, ומעריצי טקס הדלקת המשואות של ערב יום העצמאות בטח זוכרים
אותי ממופע הדגלנות המסורתי. מהכנסת המשכתי לחיי הלילה של העיר, ובמשך
ארבע שנים הייתי הבעלים של פאב הניקולה המיתולוגי. עבדתי גם באבטחה
של מועדונים, למדתי בישול, מכרתי דגים בשוק וגם עשיתי קורס חוקרים פרטיים.
היה לי גם עסק נחמד לאירועים שנקרא טקילה סאנרייז, שבזכותו נחשפתי לראשונה
לחתונה של העדה הגרוזינית. זה היה מדהים, צבעוני ומטורף: יש שם למשל
מנהג לספור את הכסף שהביאו האורחים במהלך החתונה ולעיני כולם.
הבר באגט. לפני שלוש שנים רכשתי את הבר באגט שבגבעת שאול. כאחד שכבר
למד דבר או שניים על התחום, היה לי חשוב לשדרג את המקום ולהכניס סטנדרטים
חדשים: הרחבנו את המרפסת, שמנו צמחייה, והכי חשוב - הוספנו מאכלים.
תבשילים על פתילייה, למשל. אני שמח שהלקוחות נאמנים וממשיכים להגיע
אלי, ומבטיח להמשיך לתת להם שירות לבבי ואדיב. בעוד שבועיים אני פותח
במודיעין חנות נוחות בסגנון המוכר בתחנות הדלק. אני אקרא לה אורנג'.
זיכרון. כמו שכבר הספקתם להבין, אני אוהב לראות עולם, להסתובב ובמיוחד
להירגע מדי פעם מהשגרה. אחד המקומות היותר אקזוטיים שביקרתי בהם היה
תאילנד. הייתי שם שלושה שבועות וטעמתי מכל מה שיש למדינה הזו להציע:
בנג'י, טרקים, בטן-גב. המוטו שלי הוא שחשוב מאוד לטייל וליהנות ולנצל
כל רגע בחיים, כל עוד אפשר.
ד"ש. לגדוד 51 של גולני, מחזור אוגוסט 89'. היו שם חבר'ה מדהימים, ולמרות
שלא ראיתי אותם כבר תקופה ארוכה, כולל בזמן המילואים, הם עדיין יקרים
לי. אני גם רוצה למסור ד"ש לחברים מימי משמר הכנסת, וכמובן למשפחה וללקוחות
שלי.