ביבי טוב ליהודים?

בנימין נתניהו הוא אחד המנהיגים היחידים שבלטו בעשור האחרון בין שורה של עסקנים קונפורמיסטים. אחת האינדיקציות להיותו כזה היא השנאה היוקדת שהוא מצליח למשוך. כמו מנהיג גדול, הוא לא אחד שאפשר להישאר אדישים כלפיו. יש לו מעריצים ומוקירים ויש לו גם הרבה שונאים.

הוא מנהיג, כי הוא זה שלקח את תפקיד האוצר באחד מרגעי המשבר הקשים ביותר שידעה המדינה. כן, 2003 היתה שנה קשה מאין כמוה. מנגד עמדה חבורה של בכיינים, שרלטנים ופופוליסטים, שלעגה לתוכניתו הכלכלית של נתניהו. בראשם עמד עמיר פרץ, שהאלטרנטיבה שלו לתוכנית הכוללת של שנתניהו הציג באותה עת הייתה חיוורת ומבישה. אבל גם כלכלנים, חברי כנסת רציניים ורבים בציבור הסכימו שהתוכנית של נתניהו לא רק שלא תצליח להוציא את השוק מהבוץ, אלא תוביל אותו לעברי פי פחת. אבל מי זוכר כיום את כל ההתלהמויות האלה? מה שנשאר הם רק הקיצוצים בשכר של אי אלה עובדי ציבור, רפורמת בכר ופחות כמה קצבאות. מלבד זאת, המשק הישראלי רשם זינוק במספר פרמטרים שהוא לא חלם עליהם באותה עת.

יצא לי לשמוע את נתניהו במספר פורומים, בכינוסים ובעימותים. מי שפגש אותו פנים אל פנים מכיר את כושר ההקשבה שלו. זה לא משהו שעובר מסך, זה משהו שרואים בעיניים. הוא יודע להקשיב, לא רק למי שמסכים אתו, גם לאלה שחולקים עליו נחרצות. אבל הוא יודע גם לחתוך החלטות וללכת איתן עד הסוף – גם כשמומחים מסביבו מפחדים. נכון, אף אחד לא מושלם. אבל מי שיחפש את האדם המושלם יישאר עם פשרות כואבות. לנו נותר למצוא את האדם המתאים למצב הנוכחי, וכל עוד הכלכלה הישראלית אינה מהמובילות בעולם – הוא המתאים.

עוד מעט, לא עוד הרבה זמן, יחזור הביבי. בנימין נתניהו, ראש הממשלה הבא, כבר נערך לכיבוש מחדש של השלטון. עוד מעט קט, קצת חקירות על אולמרט, קורטוב של מתח בטחוני, סיסמת הקרב בנוסח "הגיע הזמן להראות להם", נטישת שדרות, ומקסם השווא ישוב שוב ללשכת ראש הממשלה.

הבעיה עם נתניהו היא שבעולמו האידיאולוגי יש דבר אחד בלבד שלא מתפשרים עליו. וכמה מפתיע, אין מדובר בפלסטינים, לא בקו הגבול העתידי עם סוריה (שגם נתניהו יודע איפה יעבור), אפילו לא ירושלים. רק על האידיאולוגיה הכלכלית חברתית שלו, שאיתה הוא הולך עד הסוף גם במחיר של תשלום מחיר פוליטי מופקע, נתניהו לא יוותר. הוא אפילו מודה בכך.

נתניהו הוא הסוכן הגדול של האולטרה קפיטליזם שכבש כאן כל חלקה טובה. הוא המיישם של האידיאולוגיה חסרת האלוהים של הקפיטליזם מבית מדרשו של נביאו מילטון פרידמן. אידיאולוגיה זו פירקה את מדינת ישראל מנכסיה הכלכליים, העמיקה בה את הפערים ואת העוני והפכה את ישראל למדינת עולם שלישי, בה כל ילד רביעי רעב.

שיטה כלכלית זו הגדילה את אי השוויון בחמש השנים האחרונות בשיעור של 8%. כתוצאה ממדיניות זו נשחקה הכנסתם של משקי הבית בעשירונים האח רונים ב-10% ומנגד עלתה ההכנסה המותאמת של משפחה בעשירונים העליונים ב- 5% .
מדיניות זו העבירה את נכסינו הציבוריים, תחת הצליל המשכר של המילה "הפרטה", לידיהם של תשע עשרה משפחות, המושלות כאן על היקף פעילות כלכלי המגיע לסכום הדמיוני של 298 מיליארד שקל. אין מדינה בעולם שבה העושר מרוכז בידיים כה מעטות. היקף הפדיון של 500 חברות במשק הוא 770 מיליארד שקל והמשפחות המכובדות שולטות על 39% מהיקף הכנסתם של החברות. שר ההיסטוריה מת מצחוק: ביבי יחזור על כתפיהם של אלה שהכי נפגעו ועוד יפגעו ממנו.