עוד עוד עוד

מצד שני, לאמא שלכם גם לא הייתם מרשים ללבוש מכנסוני זהב בציבור. אבל כזכור, קיילי עשתה את זה וחזרה בענק, עם להיט מצוין ("ספינינג אראונד" פרי עטה של פולה עבדול), תקליט מכובד (“Light Years”) ומראה כה מצודד, שבאמת אף אחד לא יכול היה להגיד עליה מילה רעה. ואם מישהו היה מעז, רובי היה פותח לו את הצורה! אבל כל זה חדשות ישנות, ועכשיו מוציאה קיילי את האלבום הפוסט-קאמבקי השני שלה, שמבחינות מסוימות מציב אותה כמעט בבעיית משבר התקליט השני. אין מה לומר, הבחורה מתמודדת עם המשבר הרבה יותר טוב ממה שעשו משינה בזמנו.

קיילי לא נלחצה ולא נתנה למומנטום של התקליט הקודם לחמוק וחזרה מיד עם תקליט חדש, שקוראים לו “Fever” והוא לוהט כמו תינוק עם דלקת קרום המוח. אם מבחינת הלוק לא היה לקיילי לאן לעלות מהקליפים והצילומים של התקליט הקודם (לזכותה יאמר שהיא שימרה את הזוהר שלה ואפילו שכללה אותו בקליפ החדש בעזרת בגד הקסמים שנשפך ונשפך ויודע לעצור לבד בדיוק לפני הפיטמה), מבחינת הסאונד קיילי אפילו התקדמה.

אוהדי קיילי כבר סיכמו ש“Can`t Get You Out of My Head” הוא הסינגל הכי טוב שלה מאז Confide in Me (הפעם בעזרת כישורי הכתיבה של קאתי דניס, הזכורה בתור הזמרת החמודה עם השיער האדום מתחילת הניינטיז שהמיסה לבבות בהופעת האורח שלה בפיץ'-פיט ב"בוורלי"), ושאר התקליט בהחלט לא מאכזב. הוא מתחיל בלהיט דיסקואידי בו דורשת קיילי "עוד עוד עוד" וממשיך ב"אהבה ממבט ראשון" שנאפה בתבנית של סטארדאסט/מודג'ו. שיר הנושא הוא קטע אייטיזי מצוין, שלא נשמע כמו קיילי באייטיז, אלא יותר כמו סנדרה, שהיא היתה יכולה לסמוך על מישל קרטו בשביל הסאונדים הנכונים בעוד שקיילי היתה תקועה עם ג'ייסון דונובן, שהוא בקושי ידע להכין חביתה.

התקליט מתפתח לכיוונים האוסיים לתפארת שלרגע לא זונחים את אתוס הדיסקו של הנאמנות המוחלטת לרחבת הריקודים, עד שלבסוף מגיעים לשיא דאפט פאנקי ב”Burning Up”, הקטע האחרון בדיסק. התקליט החדש של קיילי הוא כל מה שתקליט של קיילי היה צריך להיות מלכתחילה, ואחרי שכל הדיסק נגמר עוד מקבלים בונוס – אפשר לבלות שעה שעתיים בלהסתכל על העטיפה.