אמנים מספרים על השירים

"אהבת איתי":
ניסיתי להתחבר לחוויה של איתי ז"ל ולהתחמק מהידיעה שאני מלחין שיר של מישהו שכבר נפל במלחמה.
חשבתי על החבר'ה האלה שמעבירים לילה מגניב על החוף זה שיר מלא חיים ותיקווה למרות שהמילים "לילה שלא יחזור" מנקרות לך במוח כי אתה יודע עד כמה זה סופי.

דודי לוי – "ההרגשה הזו":
מה שתפס אותי זו באמת החוויה של הרגע, התחושה שאתה לא יודע מה יקרה מחר. אחר כך כשדיברתי עם אבא שלו הוא סיפר לי שגל (לב רן ז"ל) כתב את השיר על הטיול מחנות בפולין.
כשבבית השני הוא אומר "אולי הלכה איזו נשמה" כאילו נראה שמה שהוא ראה שם כ"כ זעזע אותו שהוא לא יכול היה לכתוב כלום, אז הוא צילם הרבה.

המשפט " אני מצטער שלא אהבתי" מאוד דיבר אליי במחשבה על כל הדברים שאנחנו לא עושים כי אנחנו חושבים שמחר יהיה משהו טוב יותר ומתחרטים.
זה היה טקסט שלא כתוב כמו שיר. מה שמאוד עזר לי לבחור היה שאבא שלו אמר לי משהו בנוגע לחיבוק שלהם שנשאר אצלו נורא חזק. המחשבה על זה עזרה לי מאוד לסיים את השיר.

רקוויאם למוכרת פרחים:
זה פשוט טקסט נורא יפה בעיני ולא הרגשתי שהוא כתוב על ידי חייל, זה טקסט של אנשים. בסך הכל זה בחור שמתאהב במוכרת פרחים ומסתכל עליה מחלון הראווה, אבל היה אפשר להרגיש שהוא מסתכל על חנות פרחים בצורה אחרת, זה מקום להכנת פרחים לאירועים חשובים – חתונה, לוויה – כל הדברים האלה.

כל זר של פרחים הוא עבור אירוע אחד של מישהו אחר והוא שואל את המוכרת פרחים שבה הוא התאהב "מה נשאר אצלך בלב" – את שהכנת את הזר ללוויה או לחתונה?
זה הופך אותה לאדם בעל המון חווית וכל הרגשות האלה מתחת לידיים שלה, כ"כ אהבתי את המחשבה הזו.
טקסט מאוד ציורי ויפה ובגלל זה התחברתי אליו.

.

עופר מאירי – מטרופולין – "פעמונים":
מה שריגש אותי זה שמדובר פה במכתב ממשי. לא שיר, זה מכתב שהבחורה שנרצחה, עינב רוגל ז"ל, כתבה ומערב בין החיים הצבאיים לאלימות שנמצאת בחיים האזרחיים.

שמעון בוסקילה – "אתה בן אדם שמת לא מזמן":
בהתחלה התקשרו אליי מגל"צ באותה תקופה שאוהד שגב, אח של נמרוד שגב ז"ל, צלצל אליי.
התרגשתי מהטקסט שהוא העביר לי ועשיתי את זה בשמחה. לאט לאט כל המשפחה שלו יצרה איתי קשר והתרגשתי מאוד.
בשבילי הכותרת היא שנתנה לי את הדחיפה וממש גרמה לי לרצות לבצע את השיר הזה. היא הביאה את הנשמה לשיר ואני זמר שאוהב שירי נשמה"