שום

התקופה של שום בחיפה הדגישה את הדפוס שחזר על עצמו מספר פעמים במהלך קריירת האימון של כוכב הפועל כפר סבא בשנות ה-60 וה-70. שום החל את קריירת האימון במועדון נעוריו, מיד לאחר סיום קריירת המשחק שלו, משם המשיך ולקח על עצמו את המשרה במכבי שעריים ובהפועל חיפה. בשתי הקבוצות הבאות בהן אימן, בית"ר תל אביב ובקדנציה השנייה בכפר סבא, החל שום את העונה עם הצלחה מסחררת וסיים עם הלשון בחוץ. בחיפה, קבוצה שאוהדיה ובעליה לא קיבלו פחות מאליפות משכנעת, הוביל שום את הטבלה כבר במחזור ה-13 בחמש נקודות על השנייה הפועל תל אביב ובתשע על האלופה בסיום אותה עונה, מכבי תל אביב.

הירידה הגיעה עם הפרידה מהמפעלים האירופיים. חיפה ושום, שהשיגו יחדיו את אחד מהישגי השיא של הכדורגל הישראלי וניצחו בתוצאות 0:3 את מנצ'סטר יונייטד ואולימפיאקוס בשלב הבתים של ליגת האלופות, הגיעו עם הלשון בחוץ לשלבים המכריעים בליגה המקומית. הפסדים לקבוצות בינוניות, כמו מכבי נתניה, ותוצאות עלובות מול היריבות לצמרת, הרחיקו את חיפה מהמקום הראשון. הירוקים הפסידו את האליפות אמנם רק במחזור האחרון, ועוד בצורה אכזרית - על הבדל של הפרשי שערים, אך משהו בקבוצה של שום קרס בדיוק בשלבים המכריעים של העונה. אם יש סיבה שבגללה מאמינים בחיפה כי פער שבע הנקודות בין הקבוצות נזיל, היא העובדה שהם מכירים את סינדרום אמצע העונה של קבוצותיו של יצחק שום.

אל בית"ר תל אביב הגיע שום בשנת 87, כשהוא בן 40 וללא רקורד עשיר כמאמן. עורך דינו וחברו הטוב, ארצי בן יעקב, שעמד בראש הקבוצה, הוא שהעדיף אותו על פני דרור בר נור במשרה. הקבוצה של שום, במשך חמש שנותיו, הייתה ליחידה, יחד עם הפועל פתח תקווה, שלא החמיצה את הפלייאוף העליון במשך כל חמש שנות קיומו. בשנתו השנייה כמאמן, עונת 88/89 פתחה הקבוצה את העונה עם רצף ניצחונות משכנע, שגרם לאוהדיה הספורים לחלום על זכייה היסטורית באליפות. חלוץ הקבוצה אלי בן אמו התמודד לאורך כל העונה מול בני טבק על מלכות השערים של הליגה הלאומית דאז, אך סולק לקראת סיום העונה מהקבוצה על ידי בן יעקב. בסיום הסיבוב הראשון הובילה בית"ר את הטבלה, אך בסיומו של אותו פלייאוף, שקבע את זהות האלופה וסגניתה, סיימה בית"ר רק במקום הרביעי, הרבה בגלל סיום עונה בינוני. מכבי חיפה, שזכתה באליפות, והפועל פתח תקווה, שהגיעה למקום באינטרטוטו, ניצלו את הפקשוש הראשון של שום.

"היינו מקום ראשון באמצע העונה והיינו חייבים לקחת את האליפות", נזכר ירון כהן, אחד מכוכבי הקבוצה באותן שנים", אבל דפקו אותנו שופטים לאורך כל העונה. שופטים היו דופקים את בית"ר תל אביב בגלל שאין לה קהל ואין לה כלום, בייחוד שטלויזיה לא משדרת את המשחקים כמו היום. מעבר לזה, פרסלני שבר את הרגל, אני נפצעתי בשרירי הבטן וגם יהודה עמר נעדר בגלל פציעה, כך שבלב מסוים הסגל הצטמצם".

כהן זיהה כבר אז שני סממנים שיכולים להיות הסבר לפגיעה הקשה בקבוצות של שום בשלבים המכריעים. ההסתמכות על השחקנים הבכירים, החוסר ברוטציה, שתאפשר מנוחה לאותם בכירים ויד קלה בכל הנוגע למשמעת. "היו כאמור הרבה פציעות, ולא היה לנו תקציב לסגל גדול. שום בנה על סגל מצומצם של שחקנים טובים. הוא בנה מאוד על 11 השחקנים הפותחים שלו ולא השקיע בהרכבת סגל גדול וביצירת חלופות. הוא בונה באופן מסורתי על שניים שלושה כוכבים וברגע שמשהו נדפק, כמו לדוגמא בעזיבתו של ברק יצחקי, הוא נכנס לבעיה".

"בבעיות המשמעת הוא מטפל רק בדרך אחת, בכיס של השחקן", מוסיף כהן, "הוא טוען שאצלו השחקן ייענש כספית ולא יעניש את כל הקבוצה. אם הוא שחקן טוב, למה אני צריך להיענש מזה? אם הוא היה מעניש את זנדברג שהתעצבן כשהתחלף, אז הוא היה עושה את זה רק בפגיעה בכיס ולא בהדחה מן ההרכב". שיטת עבודה דומה הופיעה גם בתקופתו הקצרה של שום כמאמן הפועל תל אביב, בתחילת העונה שעברה. במהלך מחנה האימונים של הקבוצה, התעמת טל חן עם יגאל אנטבי, שבתגובה החל לרדוף אחר חן עם סכין בידו. התקרית נהפכה לשיחת היום, אך שום העדיף להתעלם ולהמשיך בסדר יומו.

את הקדנציה בכפר סבא הוא החל בצורה השומית הקלאסית. שורת ניצחונות, בחלקם הגדול במשחקים מרובי שערים, ביניהם 0:6 על אחי נצרת ו-1:3 על יריבתו לעלייה לליגת העל מכבי הרצליה הבטיחו פייבוריטיות ברורה למועדון, שהצמיח מתוכו את המאמן, במאבק על העלייה מהליגה הלאומית. בשלבים מסוימים, לקראת אמצע הסיבוב השני, השיגה כפר סבא פער של 15 נקודות בראשות הטבלה. סיבוב שלישי מחריד, הכולל ארבעה הפסדים, הביא את כפר סבא לידי כך שאת העלייה קבעה הקבוצה של שום רק במחזור ה-33 והאחרון, אז גיורגי דרסיליה וחיים סילבס ניצחו עבורה את צפרירים חולון.

"זו הייתה עונה פנטסטית", מתאר יניב צ'יצ'יאן, שחקן הקבוצה באותה עונה, "פתחנו את הליגה עם רצף של ניצחונות. המרקם החברתי היה מצוין, רובינו היינו שחקני בית, עם גיבוי של עוד כמה זרים. אבל משהו באמצע התחיל לא לעבוד. הגענו לפיק מוקדם מדי, שחקנים הגיעו לכושר השיא שלהם בתחילת העונה. בקבוצות האחרות היו בכושר הזה רק באמצע העונה. יכול להיות שבאמצע העונה, כשהקבוצה כל כך מצליחים מגיעים לאיזשהו שובע. אם אתה מצרף שחקן או שניים זה יכול לרענן את חדר ההלבשה ואת הסגל, לשבור את השגרה, מה שהוא לא עשה בחיפה וגם לא בכפר סבא".

מיד לאחר ההצלחה ההיא בחיפה הגיע שום לחיפה. את העונה הוא פותח עם ניצחון 0:5 על האקסית מכפר סבא, ממשיך עם התוצאות המדהימות באירופה ומוסיף עוד חמישה ניצחונות רצופים במסגרת הליגה. הירוקים מתרגלים למצב בו הקבוצה עורכת שניים או שלושה משחקים בשבוע והשחקנים מתחילים לאבד אוויר. אדורם קייסי, לשם הדוגמא, לקח חלק ב-66 משחקים במהלך אותה עונה, נתון שגדול על חלק מכוכבי ה-NBA. את הלקח מבית"ר תל אביב שום לא למד, למרות שהגיע לקבוצה עם תקציב הרבה יותר בריא. "בסיבוב השלישי השחקנים באו בטענות על המשחקים נגד נתניה ובני יהודה וטענו שהוא שחק מאוד את ההרכב הראשון", מסביר גורם בכיר בקבוצה אז, "שום בעצם גרם לשחקנים להגיע גמורים. הוא לא נתן לשחקנים המחליפים לשחק. יוסי נגר, המגן השמאלי המחליף, היה בטוח שיעלה לשחק בהרכב בהפסד 2:0 לנתניה, אבל שום פחד והעלה את חרזי להיות מגן שמאלי. ככה חיפה הפסידה במשחק ואיבדה שתי עמדות על המגרש, גם מגן שמאלי וגם את חרזי בימין. שחקנים לא קיבלו זמן לתדלק את הגוף והם הגיעו מרוסקים, רצוצים ושחוקים".

בחיפה הופתעו לגלות במהלך העונה כיצד הופכת דמותו של שום לנלעגת בפני השחקנים. "יש לו בעיה לאורך זמן", מסביר אותו גורם, "לקבוצה תמיד יש משברים. הוא, אחרי משחקים שהוא מפסיד בהם, פשוט לא מתפקד, הוא פשוט קורס. הוא מניח את ראשו בכפות ידיו ואתה מרגיש שהבן אדם מרוסק לחתיכות. אחרי משחקים שהוא מנצח הוא רץ להתראיין, אחרי שהוא מפסיד הוא פשוט מתקשה. הוא מגיע לעימותים עם שחקנים והם בתגובה פשוט מפסיקים להעריך אותו".

"הוא היה עושה בחלק גדול מהאימונים משחקונים בין השחקנים הנשואים לרווקים. הוא היה תמיד מסיים את האימון במשחקים האלה. השחקנים לא ראו באימונים שלו שום ערך טקטי. שחקנים לא העריכו אותו, במיוחד לא הזרים. הוא היה קצת מתקשה להביע את עצמו. באסיפות הם לא היו לומדים, אלא באים לצחוק ולגלגלג עליו. הוא היה פונה לז'וטאוטאס ברוסית ואת השחקנים זה מאוד הצחיק. הוא אדם שמאוד לא מקפיד בהיררכיה וסדר. זה גרם לפעמים לאימון להיראות כמו שוק. מה שראינו בתקופתו לא ראינו אצל אף מאמן אחר. היית יכול לראות אנשים שאין להם קשר עולים על הדשא באמצע האימון. האימונים פשוט נראו כמו שכונה. וזה גרם למשמעת להפוך לרופפת".

"הוא סוג של חפיפניק", מנסה להסביר גורם בכיר במערכת של הירוקים באותה תקופה, "מגיע כמה דקות לפני האימון, הולך לישון. הוא בחור זהב ולפעמים שחקנים מנצלים את זה. הוא יודע כדורגל ברמה האינטואיטיבית, הוא מבין את המשחק, אבל אתה לא רואה בקבוצה שלו טביעת אצבע של מאמן, דבר שיכולת לראות אצל רוני לוי ואברהם גרנט. מדובר בהרבה עבודה והכנה, דברים שלא עניינו אותו. הוא הגיע אחרי אברהם גרנט, שהיה חסיד קלטות הוידאו, ולקח לנו חצי שנה להכריח אותו להשתמש בזה. הוא אמר שבתקופה שלו לא היו כאלה דברים, וזה דבר שתמיד חזר אצלו. הוא היה בטוח ששום דבר לא השתנה מאז התקופה שלו כשחקן".

את היתרון הגדול של חיפה על הליגה במהלך העונה, לא הצליחו שום ושחקניו לתרגם לידי תואר, ובזכות סיבוב שלישי מגומגם, שכלל הפסד 0:2 קריטי למכבי תל אביב, העניק לצהובים את האליפות על חודם של שני שערים. "הוא לא חשב קדימה והוא שילם ביוקר בסוף. הוא לא חשב שהעומס כל כך גדול. את בעלי הבית זה נורא עצבן. ההידרדרות של הקבוצה שלו היא לדעתי פונקציה של חוסר כבוד כלפיו. היה משהו בהתנהלות שלו. הוא לא קיבל כבוד לא מהשחקנים, לא מיעקב שחר ולא מאיתמר צ'יזיק. הוא לא שמר על מתח בריא בקבוצה, כדי לשמור על קצב של קבוצה, צריך לשמור על רמה גבוהה של אדרנלין, דבר שלא קרה איתו".

לשום יש נסיבה מקלה גדולה אחת והיא העובדה שאיגביני יעקובו, שכבש שמונה שערים עד פגרת ינואר באותה עונה, עזב לפורטסמות' בחלון ההעברות והותיר את שום ללא תחליף, למרות שבקבוצה לחצו עליו לנסות להחתים את אנדז'י קוביקה, ששיחק בליגה היפנית. את מירב חמתו הוציא שום באותה עונה על שוער הקבוצה דודו אוואט, שהגיע לירוקים כדי לספק תחליף הולם לניר דוידוביץ' הפצוע. שוער סנטאנדר לא הצליח להשתלט על מספר כדורי גובה במשחקי ליגת האלופות וספג מספר שערים באשמתו הישירה. במשחק ליגה מול בית"ר ירושלים ספג אוואט שער מוזר, מכדור שהוחזר לו מההגנה והתגלגל לו מתחת לרגל עד לרשת. "הוא פשוט לא סבל את דודו אוואט", מספרים בחיפה, "הוא ממש לקח את היכולת של אוואט כפגיעה אישית. הוא קיבל כמה גולים מהגבהות ושום האשים אותו שבגללו חיפה לא עלתה שלב באירופה. הוא פשוט לא אהב אותו ולא היה מוכן לפרגן לו. באותה עונה גם הסתכסך עם דוידוביץ', מה שיצר אווירה מאוד רעה בקבוצה. גורמים במערכת ביקשו ממנו לפרגן לאוואט אחרי משחק טוב, והוא הגיב בביטול ואמר: "תעזבו אותי". הוא פשוט האשים את אוואט באיבוד האליפות ובכישלון ההעפלה לשלב הבא בליגת האלופות". צירופי מקרים מאוד משונים יכולים לקחת משום את האליפות גם העונה, אבל אם נלביש את סיפור אוואט על הייאוש של המערכת בצהוב שחור מקאלה, את יצחקי הצנום נדמה כסקורר ניגרי מאסיבי ואת התוצאות האחרונות לתקופות הדומות בכפר סבא, בית"ר תל אביב וחיפה, אפשר אולי להודיע על שיקומה הרשמי של הליגה.

ארצי בן יעקב: בחיפה לקחו לו את יעקובו ולא הביאו לו חלוץ כמחליף. ברגע ששיחרר אותו בשביל כסף, שזה לגיטימי, זה גמר את העניין של העונה ההיא ב-99 אחוז. אין מה לבוא בטענות למאמן על העניין הזה. אפילו יעקב שחר לא התלונן על זה.
להאשים אותו זה פשוט הזוי. אני שועל לא קטן בכדורגל וכשקבוצה מפסיקה לנצח אז מתחילים סיפורי הסבתא. כשהיה יעקובו והוא דרס את כל הקבוצות אז הכל היה בסדר. זה חלק מהטענות שלרוב אין להם בסיס. הבן אדם לא שינה את עורו. הוא לא פתאום הפסיק להיות מאמן מצליח. אני לא קונה את זה. מאמן לא מפסיק לדעת לאמן ביום אחד ולמחרת הוא נהיה גאון. כל הטעונות כלפיו לא מבוססות. הוא מקצוען שכל החיים שלהם זה הכדורגל. בהפועל תל אביב החלו בזה, הם סיפרו את הסיפורים על זה שהוא מדבר בפלאפון וזה לא שווה התיחסות. הוא קיבל בפנאתינייקוס הרבה מאוד כבוד, בסטייל של אירופה הגדולה, אז פה מתלוננים על זה שהוא לאימון בזמן?

.
מי שלא שיחק ולא מבין מה זה קבוצת כדורגל שכבר הוכתרה כאלופה, שמגיעה עם שאננות וביטחון עצמי מופרז, לא יודע כמה זה קשה. כל מיני פישרים שלא עשו כלום בכדורגל קמים ורוצים לצאת לאירופה. כל הכוכבים הגדולים שחושבים שמנצ'סטר יונייטד בעקבותיהם עכשיו נרגעים והכל יחזור למסלולו".