יש דברים שכולנו גדלנו עליהם וזוכרים היטב: חרדת הנטישה של היום הראשון בכיתה א', הפעם הראשונה שסיימנו פאזל, הפעם הראשונה שראינו את בריטני בקרחת, אבל מעל הכל: ערוץ הילדים. הערוץ הזה שכולנו גדלנו ביחד איתו, שחזרנו אליו בריצה מביה"ס, שהתרגשנו עם כל תכנית שעתה בו הערוץ הזה שעכשיו הגיע הזמן לקבור באופן סופי.
היו לו ימים יפים, לחבר שלנו בכבלים: הקטנטנות היו ענקיות, הקצפת הייתה מתוקה, כדור פיצוץ הפציץ בכל רחבי הארץ, הפוקימון שיגע את המדינה, ועודד מנשה ומיכל ינאי היו גרסה חייכנית של אלוהים. אבל מה נשאר מהערוץ הזה שכל כך אהבנו? מסך מפוצל שעושה כואב בעיניים, משחקים משעממים שלא מעניינים אף אחד והרבה מאוד ילדים ומבוגרים-שעושים-את-עצמם-ילדים שמנסים להיות מצחיקים אבל יוצאים בעיקר פתטיים.
ערוץ הילדים הוא כמו הדודה מנהריה שמנסה ללכת עם ג'ינס צמוד ונעלי עקב ולהגיד "מגניב" ו"קול" בכל משפט: משהו מיותר שמעלה גיחוך ועושה חשק לדפוק את הראש בקיר. וחזק. בתוך התחרות מול התותחים הכבדים של המתחרים, החבר'ה מערוץ הילדים איבדו את כל האופי המיוחד שלהם שהיה שם עוד מתקופת "ערוץ 6": הם מנסים לדבר אלינו בגובה העיניים, אבל בקושי מצליחים להגיע עד הפופיק.
אז למען הזיכרון הטוב של כולנו, למען הקריירות החצי אבודות של המנחים (האם אתם חושבים שיש סיכוי שקובי מחט יפרוש לפני גיל 60?) ובשביל העתיד של הבת המסכנה של טל מוסרי אני מתחננת, תניחו לערוץ הילדים לעלות על כדור פורח ולעוף רחוק בחלל האוויר, ביחד עם הכיתה המעופפת...
מסכימים עם עדי או שדווקא תקועים מול ערוץ הילדים קבוע?
החברים באי מסתדרים בשמיניות, מצלצלים לפוקימון ומסתמסים עם סקורה בהיסטריה:
ערוץ הילדים חם או סתם?