זה נראה כמו נוהל קבוע, אולי כזה שאפילו מלמדים בביה"ס להוראה: איכשהו, נראה שכשהמורים יוצאים מדלת הכיתה, עולה בהם הצורך הלא מובן להפוך ל"אחד מהחבר'ה": פתאום על האוטובוס בטיול הם מנסים להתעדכן ברכילות, להתעניין בחיים האישיים והכי נורא: להראות כמה הם "מגניבים" ומעודכנים.
וכך, בלי לשים לב, המורה למתמטיקה מנסה להוכיח שהיא יודעת לתת בראש (עם טרנס של הדרדסים משנת 1999, כמובן), המורה לתנ"כ מרגישה צורך להגיד "חתיכי" בכל משפט שני, והמחנכת עוקפת את כולן בסיבוב כשהיא מחליטה פתאום באמצע הטיפוס למצדה להידחף לשיחות עם כל הרכילות האחרונה.
מורים, עכשיו תורכם לשבת בשקט וללמוד משהו (ואין שום אישור יציאה לשירותים): תפסיקו. אתם מבוגרים, אתם מורים שלנו ואתם כל כך רוצים שנכבד אתכם - אז למה אתם כל כך מנסים להתנהג כמו הילד הלא מקובל בכיתה שמנסה להיכנס לחבר'ה? עוד לא הבנתם שזה פאתטי, ושפאתטיות עושה דברים מאוד לא טובים לעור הפנים המקומט-גם-ככה שלכם? תפסו מרחק, תתייחסו לעצמכם כמו שאתם מצפים שנתייחס אליכם - ואם ממש חסרה לכם חברה, לכו תשחקו ברידג' או תסרגו, שם לפחות ידברו לאט כדי שתבינו...
ואם אנחנו לא הצלחנו להסביר - אולי תצליחו אתם: מה דעתכם? מורים מסתחבקים - חם או סתם?
כפתור התגובות פתוח לרשותכם וכדאי למהר ולהצביע, לפני שיהיה צלצול...