logo

מצפה לשחרור

סמל דורון אבוהב לא אוהב שמעירים אותו באמצע הלילה, מצפה לשחרור, זוכר את אוירת הביחד מהמלחמה

דנאל אל-פלג10/01/2008 - 16:05
פגישה במחנה
פגישה במחנהצילום: יורם לימודים

תפקיד: סרס"פ בפלוגה מ' בגדוד 57 של חטיבה 7.

גיל: 20.

מגורים: מטולה.

על התפקיד: "פעם הייתי נהג טנק והיום אני סרס"פ, אז למעשה יש לי שני תפקידים. בעיקרון, אני אחראי על הצד הלוגיסטי של החיילים: האוכל, המדים, הציוד בחדרים, הכל. במקביל, אני תופס חפ"ק עם המ"פ או הסמ"פ וקופץ לאירועים בגזרה כשצריך".

הכי אוהב בתפקיד: "את החבר'ה שמשרתים איתי ואת ההווי. אפשר לראות את זה בעיקר ביום שישי בערב, כששרים את השירים הפלוגתיים שלנו".

הכי לא אוהב: "שמעירים אותי באמצע הלילה להקפצות או כדי לפתור כל מיני בעיות לוגיסטיות דחופות".

הכי מצפה: "לשחרור".

תחביב: "אני מתעסק הרבה עם סוסים, אני רוכב עליהם ומטפל בהם מאז שהייתי בכיתה א'. אפילו יש לי סוסה, שאני מחזיק בחווה קרוב לבית".

מקום אהוב בארץ: "הצפון, אבל הצפון הצפוני, מצומת עמיעד ומעלה. זה המקום הכי יפה והכי שקט שאפשר לגור בו".

הייתי לוקח לאי בודד: "את הסלולרי ואת הסוסה שלי, וזהו, לא צריך יותר".

עושה את היום: "לישון. וכמה שיותר, יותר טוב".

אומרים עליי: "בצבא יגידו שאני כועס די הרבה. באזרחות דווקא

אומרים עליי שאני אוהב לעזור לאחרים".

כשאני מגיע הביתה: "זורק את המדים והולך לישון".

שעה אהובה: "שעות הצהריים המוקדמות, כשעוד לא חם מדי".

רגע משמעותי בשירות: "מלחמת לבנון השנייה. שבוע אחרי
שסיימתי מסלול כבר הייתי בדרך ללבנון. זה נתן לי בום רציני, פתאום הבנתי איפה אני נמצא".

הכי זוכר מהמלחמה: "את האווירה של להיות כל הזמן ביחד ברצף של אירועים מטורפים".