כל מה שרציתם לדעת (בעצם, כל מה שאפשר לדעת) על הפי.טי 7, אורגן כיס איזוטרי, שכמו הרבה דברים טובים אחרים, נולד במעבדות חברת קסיו ביפן בתחילת שנות השמונים. סרטון ההדגמה הנ"ל הוא הדגמה מוסרטת לאיך צריכים להיראות סרטוני הדגמה.
אחד הגיטריסטים שהשפיעו על חברי הפה עם גוף היצירה שכולל את קינג קרימזון ושיתופי פעולה עם בראיין אינו ודייויד בואי. פריפ מציג ביצירה ובנגינה שלו מינונים גבוהים ומאוזנים של רגש, שכלתנות, הומור, מקוריות, דמיון ושליטה. כמו הפה והטלפיים גם פריפ חובב צעצועים אלקטרוניים ואפקטורה אנלוגית ובשנות השבעים המציא מערך צעצועים משלו למניפולציות סאונד על הגיטרה ונגינה בלופים ה"פריפרטרוניקס", שהוא מדגים כאן.
מה שהאורגניסט ג'ון שאטלוורת עושה עם אורגן הוא שיעור מאלף לכל מי שיש לו יומרה בתחום: לקחת מקצב, להוסיף לו ליווי, ופשוט לספר סיפור. קשה לנו לחשוב על מישהו שעושה את זה טוב ממנו.
שנת הפה ומחלת הפה והטלפיים
כידוע, בכל שנת פה מתרחשת התפרצות של מחלת הפה והטלפיים, בדרך כלל באנגליה ואירופה אבל גם בישראל (בינואר השנה).
אין כמו הרזידנטס. הקסם החלומי, הנוגע ללב והמצחיק של "One Minute Movies", יצירות מופת קטנות בנות דקה כל אחת (כולל סולו גיטרה של סנייקפינגר האגדי בשיר הראשון):
והתזזית החוצנית האפלה של תירד רייך אנ' רול, גרסת כיסוי שמתפרקת אל סופה המר, קצת כמו שקורה לפעמים אצל הפה
הלהקה הגרמנית טריו היא כנראה הראשונה בעולם שעשתה כסף מאורגניות קסיו. אנחנו הלהקה השנייה. שימו לב איך הזמר מוציא בממזריות את אורגנית מתחת לדש הז'אקט שלו, מהמקום ממנו מוציאים בדרך כלל מזומנים שימו לב שלא מדובר בקליפ, אלא בקלייפ. ולא סתם קלייפ אלא קלייפ ביזארי כראוי.
בפה מעריכים אנשים שעושים הרבה עם מעט ומעריצים כאלה שעושים המון מכלום. קשה לחשוב על דוגמה מוצלחת יותר ממופע המייטי מאוס הטלווזיוני של אנדי קאופמן ז"ל (יש מי שטוען שהביצוע של ג'ים קארי ב"איש על הירח" עלה על המקור; לקאופמן שמורה כמובן זכות הראשונים).
סירקוט-בנדינג הוא התחום שבו מפשפשים בקרביים של צעצועים אלקטרונים משמיעי קול ובעזרת יצירת קצרים במעגלים המודפסים, מפיקים מהם אפשרויות צליל חדשות ומלהיבות. הבחור שבסרטון יצר הכלאה מוצלחת במיוחד בין אורגן קסיו לכלי הקשה אלקטרוני בשם דראמסינק (כלי שדומה לסינדראם, אשר משמש את הפה לעיתים מזומנות).
הקליק היו אחראים לכמה מהרגעים היפים של הפופ העברי לפני שהפה והטלפיים הגיעו לשטח. אנחנו מחבבים את התינוק החמוד ברקע.
סדרה ללימוד אנגלית שלא זכתה לסטטוס המיתולוגי של נייבורס, היר ווי אר או גבי ודבי (גבי עצמו מככב כאן בגרסה צעירה שלו), שהיתה משופעת בשירי פופ טובים עם עיבודים יצירתיים ועדכניים לתקופתם (1970) ואווירה פסיכדלית הזויה. לרוב חברי הפה היה קראש על עדנה בתקופות שונות.
הפה והטלפייים מצדיעים לשני אמני סינת-פופ איטלקיים בהופעות שמהוות בעת ובעונה אחת שיר הלל וכתב אישום לפופ הטראשי של שנות השמונים. קליי פדריני חייב להיות אחד הפריפורמרים הפחות משכנעים בתולדות הפופ. אגב, כפי שניתן להתרשם מכותרות הקטעים, ולהיטים נוספים כמו "חלומות אלקטרוניים" של ג'ורג'יו מורודר ו"חלומות מתוקים" של יוריתמיקס, השימוש בחלומות היה מרכזי בפופ המסונתז באייטיז.
צמד הפולק מאליגן אנד או'הר מהווה מקור השראה לפה והטלפיים מהמון בחינות, ביניהן: הטעם הייחודי בבגדים, שאינו מתחשב או תלוי באופנות חולפות; ההרמוניות הקוליות המיוחדות; הנינוחות הבולטת בביצוע, המושתתת על חברות אמת; הרומנטיקה, כמו בשיר "השושנה שלי עזבה אותי"; וכמובן ההומור האינפנטילי. שימו לב לאינטרפרטציה האינסטרומנטלית ל"עוד יום בגן עדן" של פיל קולינס - שמזכירה באופן מסוים את האינטרפרטציות של הפה והטלפיים לקלאסיקות מהעבר.
אין כמו קראפטוורק. צילום הופעה מרגש של "פוקט קלקולטור":
והבי-ג'יז ריתם מאשין, צעצוע אלקטרוני עתיק שעליו נוגן הליין המרכזי של השיר מהקישור הקודם: