גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי, מפרסם היום הערכות ראשוניות על הצפוי במשק הישראלי, בעקבות גל מעשי הטרור שאירע אתמול בארה"ב, תוך שימת דגש על שער החליפין של הדולר. גל מעשי הטרור בארה"ב צפוי לבוא לידי ביטוי בהמשך היחלשות הדולר.
בפמן סבור כי גל מעשי הטרור הביא לכך שהמחשבות לגבי התפתחותו של השקל עברו במהירות מתרחיש של פיחות הדרגתי ומוגבל, הנתמך בהיחלשותם של תנאי המאקרו, לתרחיש של פיחות הנובע מזעזוע גלובלי משמעותי. בפמן מציין כי אחד הסיכונים המרכזיים שאיים על תחזית שער החליפין ועל יציבות הסביבה הנומינלית היה זה של זעזועים גדולים מחו"ל. להערכתו, אף שמדובר כרגע באירוע חריג מאוד, הן באופיו והן בעוצמתו, ניתן לנסות ללמוד מאירוע הפיחות הגדול של שנת 1998 - שנוצר על רקע זעזוע פיננסי בינלאומי גדול - על המהלך האפשרי של שער החליפין ושל משתנים פיננסיים אחרים בימים ובשבועות הקרובים.
בפמן מזכיר כי אירוע הפיחות ב-1998 החל עם הורדת הריבית החדה בחודש אוגוסט, מריבית בשיעור של 11.3% לרמה של 9.5%. בעקבות הורדה זו, שער החליפין, אשר היה בגבול התחתון של הרצועה, התרחק לרמה של כ-6% מהגבול התחתון של הרצועה - כל זאת לפני הזעזוע הגלובלי.
בפמן מציין כי ההקבלה הראשונה בתנאי הרקע היא שבכך שבשני האירועים, אירוע הפיחות ב-1998 ומעשי הטרור של אתמול, הפיחות החל כאשר הריבית בישראל היתה ברמה נמוכה יחסית לאחר מהלך של הפחתה. ההקבלה השנייה עליה מצביע בפמן היא שמיקומו של שער החליפין ברצועת הניוד היה דומה מאוד בשני האירועים.
בהמשך לאמור, ההקבלה השלישית היא בכך שהזעזוע הגלובלי הגדול השפיע מאוד על המשק האמריקאי - המשבר הרוסי ב-1998 השפיע על ארה"ב בצורה משמעותית משום שהוא גרם להתמוטטות של קרן גידור גדולה (LTCM) והפדרל ריזרב נאלץ להזרים נזילות על מנת לייצב את המערכת הפיננסית בארה"ב. אתמול, לאחר שאירעו הפיגועים הודיעה הפדרל ריזרב כי הוא נערך לקראת הזרמת נזילות למערכת הפיננסית בארה"ב.
עם זאת, בנוסף לנקודות המקבילות בין שני האירועים, קיימים ביניהם גם מספר הבדלים. ההבדל הראשון אותו מציין בפמן נוגע לכך שבנק ישראל כבר הוכיח את נחישותו הרבה בשמירה על יעד האינפלציה בעת שהעלה את הריבית באירוע של 1998 ב-4% במהלך חודש אחד. בפמן סבור כי תגובה זו נשמרה בזיכרון של השחקנים בשווקים הפיננסיים של ישראל ובזכותה רכש בנק ישראל מידה רבה של אמינות. לפיכך, בפמן מעריך כי בניגוד לאירוע של 1998, תהיה מראש התחשבות של השוק בתגובה הצפויה של בנק ישראל במישור הריבית, דבר שיוכל לצמצם את מהלך הפיחות הנוכחי, אם כי בוודאי שלא לבטלו לחלוטין.
בפמן מציין כי ההבדל השני בין שני האירועים הוא בכך שהפיחות ב-1998 היה במידה רבה מהלך של תיקון לתיסוף מתמשך על פני מספר שנים הן במונחים נומינליים והן במונחים ריאליים. בניגוד לתנאים ששררו ב-1998, המהלך הנוכחי של שער החליפין התחיל כאשר השקל נמצא מלכתחילה ברמה שאינה נראית כדורשת תיקון גדול, וזאת לאור הפיחות שהיה מתחילת השנה.
ההבדל השלישי אותו מזכיר בפמן מתייחס למצב המשק הישראלי, אשר התחזק מאז 1998. התחזקות זו באה לידי ביטוי בייצוב האינפלציה ובהמשך שיפור מצב חשבונות החוץ של ישראל. גם מעמדה הפיננסי של ישראל בעולם השתפר ובכלל זה עלה דירוג האשראי. כמו כן, מאז סוף שנת 1998, כחלק מהפקת הלקחים מהפיחות, פחתה מאוד מידת החשיפה של הסקטור העסקי לסיכוני מט"ח, כך שהיום הצורך של הסקטור העסקי לרכוש מט"ח בהיקפים גדולים, בפרק זמן קצר, הוא קטן יותר מאשר ב-1998.
בפמן מוסיף כי האירועים האחרונים צפויים להשפיע לרעה על המשק האמריקאי. להערכתו, ההשפעה העיקרית תהיה בכיוון של האטת מהלך ההתאוששות הכלכלית, מהלך שהיה צפוי להתחיל להתממש בשנה הקרובה. האטה זו צפויה להיות תוצאה של ירידה באמון הצרכנים בארה"ב וכן של התייקרות זמנית של חומרי גלם שונים ובראשם הנפט. בפמן סבור כי העובדה שהפגיעה הנוכחית הייתה באחד ממרכזי העסקים החשובים של העולם צפויה להשפיע לרעה על הצמיחה הגלובלית.
באשר להשפעה על ישראל מציין בפמן כי ככל שההאטה הכלכלית בארה"ב תתארך ואולי אף תוחמר עתה למצב של מיתון, ילכו ויפתחו הסיכויים להתאוששות כלכלית של המשק הישראלי בשנת 2002, וזאת כתוצאה מפגיעה ביצוא הישראלי וביכולתן של חברות ישראליות לגייס מקורות בשווקים הפיננסיים בארה"ב.