מקור כל הרע

ב-12 ביוני כבר ישבו חיילי צה"ל על גדות תעלת סואץ, על גדות הירדן במזרח ובצפון על הרי גולן. מיצרי טיראן, כמובן, נפתחו. המהפך הפסיכולוגי בתודעת הציבור, מאימת חורבן לשלטון על ארץ ישראל רבתי, על סיני ועל מרומי הגולן, עורר את כל המיתוסים שנשא העם אלפיים שנה: כי יבוא נס הגאולה!

והוא בא: ראשית ימי המשיח! מימוש ההבטחה האלוהית לאברהם אבינו! הנה שוב בידינו לרשת את הארץ כולה ולגרש את עממיה כבימי יהושע בן נון – כך הרגישו רבים וכך צהלו בראש חוצות. אפילו אנשים חילוניים לגמרי איבדו את שיקול הדעת הפוליטי והחליטו "הכל שלנו". היה זה יצחק טבנקין, מנהיג "אחדות העבודה" הסוציאליסטית, שטבע את המטבע "ארץ ישראל השלמה" – כולה שלנו!

לאחר האופוריה הראשונית, לאחר הפשיטה על המקומות הכבושים כדי לראות, לגעת, למשש, לקנות, התחילו הבעיות הפוליטיות. הרי לפנינו כיבוש. האו"ם החליט על חלוקה לשתי מדינות לשתי עמים, וקיבל החלטה שחייבה אותנו לסגת (החלטה 242). למעשה היתה זו הזדמנות פז לכרות שלום עם ירדן (הגדה המערבית היתה קודם בשלטונה ויושביה היו אזרחי ירדן). אלא שההיבריס, היהירות וההתנשאות ערפלו את שיקול הדעת. משה דיין, אז האיש החזק והנערץ ואוהב התנ"ך, התרגש וריגש את כולם: חזרנו לבית אל ולענתות, הכריז, ואחרים ציינו את עיר האבות חברון ואת קבר האם רחל בבית לחם.

מבלי להרחיב על ההתפתחות ההיסטורית של יחסנו לפלסטינים ועל חמדנותנו בשטחים הכבושים, העובדה היא שהפכנו לעם כובש, פיתחנו לאומנות מתנשאת ובוז לילידים, אותם הפכנו בשנים הראשונות לכיבוש לגבעונים, "חוטבי עצים ושואבי מים", רוחצי כלים ושירותים ועושי כל עבודה שחורה ומלוכלכת, בשכר נמוך ובלא תנאים סוציאליים.

כדי להרחיב את שליטתנו על השטחים המצאנו את הבלוף הנקרא "אדמות מדינה", כאילו הן שייכות לנו, לכובשים, ולא לעם היושב עליהן תחת כיבוש, כפי שהחוק הבינלאומי קובע. לא הסתפקנו בכך וניצלנו, תוך שימוש פרוע ושרירותי, את תקנות הגנה לשעת חירום המנדטוריות 1945 הידועות לשמצה, כדי להפקיע עוד ועוד אדמה למען המתנחלים המשיחיים - שונאי הזרים ורודפיהם.

סוף דבר, הכיבוש הביא עלינו התרופפות מוסרית, חיזוק מנגנוני החושך (שב"כ, מוסד ועוד), פולחן הכוח ומדיניות של עורמה וכחש, וזאת כדי להעלים מהעולם את גודל החמדנות וגודל ההשקעות שלנו בהתנחלויות בשטחים. במקביל באה גם שקיעה מוסרית של הרשות השופטת, שהתירה ענישה קולקטיבית, הריסה המונית של בתים וגירוש משפחות שלמות ושכנים בשל חשוד בודד שנתפס. הרבינו ברצח של "חשודים" ללא ראיות וללא משפט, בחיסולים מהאוויר של מבוקשים תוך קטילה של אוכלוסייה אזרחית, ילדים נשים וזקנים. פיתחנו צדקנות צבועה בעזרת גיוס יהדות ארה"ב, יחסי ציבור וניצול רגשי האשם של העולם הנוצרי כלפינו כאילו אנחנו הקורבן הנרדף, כפי שהיינו בעבר. לימדנו את העולם לחשוב שאנו החלשים והמותקפים וכי מגיעים לנו גבולות בטוחים ושלום וזה בשעה שאנו נוגסים עוד ועוד באדמתם, ברכושם ובמקורות מימיהם של הפלסטינים.

רצינו להקים כאן חברת מופת, מדינה אזרחית דמוקרטית ברוח הכרזת העצמאות. הקמנו כאן פלג גדול של היהדות הדתית החי על חשבוננו ואשר הינו אנטי דמוקרטי בעליל, ציבור פנאטי ואורתודוכסי, מורד בחוקי המדינה אף שחי על חשבונה, מתעלל בילידי המקום, הפלסטינים. אנשים פורעי חוק, גוזלים רכוש לא להם, עושים דין לעצמם, גזענים בעליל ומטילים אימה על כל ממשלה בישראל. שלא להזכיר את ההסתה הנוראה נגד יצחק רבין ורציחתו, משום שרצה לבנות שלום ועשה כדי לקרבו.

אנחנו עוצרים, אוסרים, חוטפים והורגים המוני פלסטינים בתירוץ שיש להם דם על הידיים, אך את ידינו הטבולות בדם איננו רואים. הרי לאור כל החיסולים מהאוויר והיבשה, כל מעשי ההרג על-ידי היחידות המיוחדות, כל השימוש הכבד בפצצות מצרר, גם לכל רמטכ"ל, קצין וחייל הנמצא בשירות פעיל יש דם על הידיים. די להשוות את מספרי ההרוגים באינתיפאדה הראשונה וגם השנייה בין היהודים לפלסטינים כדי לראות עד כמה אנחנו מרצחים. ואילו לראש הממשלה ולשריו אין אומץ לשחרר אסירים על מנת לפדות שבויים שלנו, חיילים שנלקחו בשבי, וגם זו חרפה גדולה.

מה שקרה לנו מאז הניצחון הגדול ב-1967 הוא הפקרת החינוך (פרט כמובן לזה של החרדים והמתנחלים), זלזול בהשכלה הגבוהה ובמדע, הפרטת רכוש הציבור ומכירתו בזול לבעלי ממון, התנערות הממשלה מחובתה לבתי חולים, לבתי סוהר, לדאגה לקשישים ולפיתוח תרבות וחברה אזרחית נאותה. במקום אלו, ישנם פולחן הצבא, פולחן הכסף וכניעה לפונדמנטליסטים המתנחלים, שאינם שונים משום קבוצה פונדמנטליסטית מוסלמית, המאיימים על מהותה של מדינת ישראל כחברה נאורה, דמוקרטית ומשכילה, החיה בשלום עם שכניה.