פרסום ראשון: משפחתה של שרה בת עמי וויניארש ז"ל, צעירה בת 30 שהתמודדה במשך שנים עם קשיים נפשיים ושמה קץ לחייה ב-28 בדצמבר 2023, הגישה היום (חמישי) תביעת רשלנות רפואית נגד המרכז הרפואי זיו בצפת באמצעות עו"ד נחמי מייזליש וולק.
בתביעה נטען כי למרות היסטוריה ארוכה של אשפוזים, ניסיונות אובדניים ומחשבות חוזרות על מוות, לא נבנתה עבורה תוכנית טיפולית רציפה ומגינה ולא ניתן משקל מספק לסיכון שבו הייתה נתונה.
התביעה מגוללת היסטוריה נפשית מורכבת שנמשכה במשך שנים רבות. על פי כתב התביעה, כבר בשנת 2015 הייתה בת עמי מוכרת למערכת בריאות הנפש. באפריל 2016 היא הופנתה למיון פסיכיאטרי בעקבות החמרה, מחשבות אובדניות, בלבול ודיכאון, ובהמשך אותו חודש אושפזה בשל מחשבות אובדניות.
בשנים שלאחר מכן המשיכה לקבל טיפול פסיכיאטרי. לפי התביעה, ביולי 2017 תועד כי היא סובלת ממצבים דיכאוניים על רקע הפרעת אישיות גבולית וכי עברה כמה אשפוזים פסיכיאטריים בעקבות דיכאון והתנהגות אובדנית. בסוף 2019 ביצעה, לפי המסמכים המצוטטים בתביעה, ניסיון אובדני שבמהלכו נטלה כ-100 כדורי אקמול. היא פנתה לזיו, סירבה להתאשפז שם ובהמשך הועברה לבית החולים בילינסון, שם אף התקיים דיון בנוגע להשתלת כבד בשל הנזק שנגרם בעקבות ניסיון האובדנות.
האשפוז ביבת החולים זיו והאירועים בשנה האחרונה לחייה
במאי 2022 אושפזה בת עמי במחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים זיו בשל הידרדרות במצבה הנפשי ושוחררה כעבור כשלושה שבועות עם המלצה להמשך טיפול ומעקב. באוקטובר אותה שנה, במהלך מעקב במרפאה לבריאות הנפש בזיו, תועד כי כחודש, קודם לכן פנתה למיון לאחר בליעת כדורים ושוחררה ללא התערבות.
לפי כתב התביעה, הומלץ אז על המשך טיפול ומעקב אצל פסיכיאטר כעבור ארבעה חודשים.
בינואר 2023 היא הגיעה למיון בזיו בשל מחשבות אובדניות. בתחילת פברואר שוחררה מאשפוז במחלקה הקרדיולוגית בבית החולים, לאחר שאושפזה בעקבות ניסיון אובדני באמצעות בליעת כדורים.
בתביעה נכתב כי היא מוכרת למערכת הפסיכיאטרית מזה כשמונה שנים, וכי בעברה מספר אשפוזים בעקבות התנהגות אובדנית. עוד נכתב כי ימים אחדים לפני קבלתה למחלקה ביצעה ניסיון אובדני באמצעות בליעת כמות גדולה של תרופה וכן ניסתה לשאוף עשן ממכונית. למרות זאת, לפי כתב התביעה, היא שוחררה לאחר שנקבע כי אינה נמצאת בסיכון.
באפריל באותה השנה הופנתה שוב לזיו בעקבות התרשמות של המטפלת מהחמרה במצבה. היא סיפרה אז על מחשבות חוזרות ונשנות על מוות, אך סירבה לאשפוז והומלץ לה להמשיך במעקב פסיכיאטרי ולהתחיל טיפול תרופתי.
חודש לאחר מכן תועד במרפאה הפסיכיאטרית בזיו מצב רוח ירוד ומחשבות כרוניות על מוות. הומלץ על מעקב פסיכיאטרי כעבור ארבעה חודשים והיא הופנתה למסגרת מחליפת אשפוז.
בסוף יוני 2023 נכתב, לפי כתב התביעה, כי בעת הצפה רגשית חלה הידרדרות בתפקודה וכי ניסיון לעסוק בטראומה הציף מחשבות אובדניות. ההמלצה הייתה לטיפול אינטנסיבי ותומך במסגרת "מכילה ושומרת". בספטמבר הגיעה שוב למחלקה הפסיכיאטרית בזיו, סיפרה על מחשבות כרוניות על מוות ותיארה אי-יציבות רגשית. גם אז, על פי התביעה, הומלץ על מעקב פסיכיאטרי בעוד ארבעה חודשים.
המומחית מטעם התביעה: "היה צורך לשקול התערבות דחופה"
כתב התביעה מתמקד במיוחד בשבועות האחרונים לחייה. ב-7 בדצמבר 2023 תועד כי הגיעה נסערת עם כלבה הטיפולי, פלא, וסיפרה על תנודות קשות במצבה ועל נטילת תרופות שלא אושרו לה בניסיון להתמודד עם חרדה. שבוע לאחר מכן התקיים עמה שיח על אכזבתה מכך שאשפוז שקיוותה לו "לא יקרה בקרוב".
ב-17 בדצמבר תוארה כ"מאוד מיואשת". לפי התיעוד המובא בתביעה, היא הרגישה בודדה ו"שכל העולם קורס עליה", והתייאשה מהתהליך עם הכלב ומהאשפוז שלא התרחש. במהלך המפגש שוחחו עמה על הקשר שבין הכעס שלה לבין הרצון למות. לאחר 11 ימים הגיע היום האחרון לחייה.
לפי כתב התביעה, ב-28 בדצמבר התקיים עמה מפגש בזום. בתיעוד מאותו מפגש נכתב כי היא "רוצה מאוד למות" וכי היא מרגישה שהעולם יסתדר בלעדיה. היא לא הייתה מוכנה להגיע למיון. עוד נכתב כי הוצע לה אשפוז, אך היא סירבה משום שלא תוכל להביא עמה את הכלב. באותו יום היא שמה קץ לחייה.
לתביעה צורפה חוות דעת של ד"ר עדינה נעון, מומחית בתחום הנפשי, שבחנה את המסמכים הרפואיים ואת ההתכתבויות האחרונות של בת עמי עם המטפלת.
בחוות הדעת מצוטטת, בין היתר, התכתבות מהימים שלפני מותה, שבה כתבה בת עמי: "אני פוחדת שאם אני אהיה כנה אתו יהיו לזה השלכות".
לדברי המומחית, אמירה זו הייתה צריכה להדליק נורת אזהרה ולא ניתן היה להסתפק בשלילה פשוטה של אובדנות. לשיטתה, היה צורך בבדיקה פסיכיאטרית רפואית דחופה, ובמקרה של סירוב היה מקום לשקול פנייה לפסיכיאטר המחוזי.
המומחית מתייחסת גם באופן מיוחד למה שהתרחש ביום מותה. לדבריה, נוכח האמירה המפורשת שהיא רוצה למות, סירובה להגיע למיון וחוסר יכולתה להגיע למרפאה, היה על הגורמים המטפלים לפנות לרופאת המשפחה או לפסיכיאטר המטפל לצורך בחינת התערבות דחופה.
עוד כתבה כי היה מקום להזעיק משטרה, מד"א או גורם רפואי מוסמך - פעולה שלדעתה, "בסבירות גבוהה היה מונע את מותה".
בחוות דעתה טוענת ד"ר נעון כי עיקר הכשלים הרלוונטיים לאחריות עולים מהטיפול שניתן לבת עמי בבית החולים זיו ומההתנהלות הטיפולית בקהילה בתקופה שקדמה למותה. לדבריה, היא לא מצאה שנבנתה למטופלת "תכנית טיפולית רציפה, ארוכת טווח, קונקרטית ומגינה", שתתאים להיסטוריה של ניסיונות אובדניים, מחשבות כרוניות על מוות והחמרות חוזרות. לטענתה, הדבר בלט במיוחד בטיפול בבית החולים זיו.
המומחית מוסיפה כי לא מצאה מעקב רפואי מרפאתי צפוף מספיק, הנחיות להרחקת אמצעים שבהם ניתן להשתמש לצורך התאבדות או שיתוף מספק ומתועד בין הפסיכיאטר, המטפלת, גורמי סל השיקום, הדיור המוגן והמשפחה. לדבריה, היה מקום לתיאום רב-מקצועי ולבניית קו טיפולי כולל שיהיה ידוע לכל הגורמים.
בסיכום חוות דעתה קובעת המומחית מטעם התביעה כי נעשתה הערכת מסוכנות שגויה ורשלנית, וטוענת לדבריה, לרשלנות רפואית ברורה.
בתביעה נטען כי אלמלא המחדלים לטענתם, ניתן היה למנוע את מותה של בת עמי. כתב התביעה מציין 400 אלף שקל כהפסדי השתכרות במסגרת הנזקים המיוחדים ו-50 אלף שקלים עבור הוצאות קבורה ולוויה, לצד נזקים כלליים שגובהם יתברר בהליך.
מהמרכז הרפואי זיו נמסר: "כתב התביעה טרם התקבל. עם קבלתו, פרטיו ייבחנו באופן יסודי ומקצועי על ידי הגורמים המוסמכים, והמרכז הרפואי ימסור את התייחסותו במסגרת ההליך המקובל ובהתאם לנדרש".