תודעה יכולה לעזוב את הגוף? אנשים תיארו בדיוק מה קרה בחדר סגור

במשימה עצמה הם נכשלו: התיאורים לא היו מדויקים יותר ממה שאפשר לצפות מניחוש, ואף אחד מהמשתתפים לא זיהה נכון את החפץ שהופיע על המסך.

ואז, בראיונות שנערכו לאחר מכן, הגיע החלק המוזר.

שני משתתפים תיארו מיוזמתם את האנשים שישבו בחדר האחר - היכן בדיוק הם ישבו ומה הם עשו באותו רגע. החוקרים חזרו לרישומי הניסוי וגילו ששני התיאורים תאמו את מה שבאמת התרחש מאחורי הדלת הסגורה.

אחד המשתתפים תיאר חוקר שישב בצד שמאל והביט במסך מחשב, בעוד אדם נוסף נמצא מאחור וקורא ספר.

משתתף אחר תיאר חוקר שישב בצד ימין ורשם הערות, בזמן שחוקר נוסף ישב משמאל ליד המחשב.

לפי צוות המחקר מאוניברסיטת וירג'יניה, רישומי הניסוי אישרו שבשני המקרים זה אכן היה סידור החדר והפעילות שהתרחשה בו באותו זמן. מארגני הניסוי גם טוענים שלמשתתפים לא הייתה אפשרות לראות את החוקרים דרך הדלתות הסגורות.

וזה בדיוק המקום שבו הסיפור נעשה מסקרן - אבל גם מסובך מבחינה מדעית.

התיאורים הללו לא היו חלק מהמשימה שהוגדרה מראש. החוקרים רצו לדעת אם המשתתפים יכולים לזהות את החפץ שעל המסך, לא אם הם מסוגלים לתאר את האנשים בחדר. לכן אי אפשר לקחת את שני המקרים האלה ולהכריז שהניסוי הוכיח כי התודעה יכולה לעזוב את הגוף.

ד"ר מרינה ויילר, מהמחלקה למחקרי תפיסה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת וירג'יניה, אמרה שהממצאים הבלתי צפויים מציעים בעיקר כיוון חדש לבדיקה.

לדבריה, אם ניסויים עתידיים יראו שאנשים מצליחים להשיג מידע מדויק שלא הייתה להם שום דרך לקבל באמצעות החושים הרגילים, יהיה צורך לבחון מחדש חלק מההנחות שלנו לגבי הקשר בין תודעה, תפיסה והעולם הפיזי.

הניסוי מעלה גם שאלה מעניינת לגבי הדרך שבה חוקרים בכלל מנסים לבדוק חוויות חוץ-גופיות.

במחקרים מהסוג הזה נהוג להחביא תמונה, מספר, מילה או חפץ במקום שהמשתתף אינו יכול לראות ולבקש ממנו לזהות אותם בזמן שהוא טוען שהוא נמצא מחוץ לגופו.

אלא שהחוקרים מעלים כעת אפשרות שהמטרות האלה פשוט אינן הדבר שאנשים שחווים חוויה כזו נוטים לשים לב אליו.

אולי, הם מציעים, אדם שחווה משהו שנראה לו כמו יציאה מהגוף יבחין דווקא באנשים, במיקום שלהם, במה שהם לובשים או במה שהם עושים - ולא בחפץ אקראי שמופיע על מסך.

אחת ההצעות לניסויים הבאים היא לכן להציב בחדר פרטים בולטים יותר, למשל חוקר שלובש פריט לבוש צבעוני וחריג, ולבדוק מראש אם המשתתפים מצליחים לתאר אותם.

אם הצלחה כזו תחזור על עצמה בתנאים מבוקרים ובמספר גדול יותר של ניסויים, התוצאה כבר תהיה קשה יותר להסביר כמקרה.

חוויות חוץ-גופיות מתוארות כבר עשרות שנים: אנשים מספרים שהרגישו כאילו הם מרחפים מעל גופם, רואים את עצמם מבחוץ או מגיעים למקומות אחרים בזמן שגופם נשאר במקום.

מבחינת מדעי המוח קיימים הסברים מוכרים לחלק מהחוויות האלה, והפרעות באופן שבו המוח משלב מידע מהראייה, שיווי המשקל ותחושת מיקום הגוף יכולות ליצור תחושה משכנעת מאוד של הימצאות מחוץ לגוף.

השאלה הקשה יותר היא האם בזמן החוויה אדם מסוגל גם לקבל מידע אמיתי ממקום שלא יכול היה לראות בדרך רגילה.

הניסוי החדש עדיין לא עונה עליה. המשימה שתוכננה מראש נכשלה, והחוקרים עצמם מדגישים ששני התיאורים המוצלחים אינם הוכחה לחוויה חוץ-גופית.

אבל הם כן השאירו אחריהם שאלה שהניסוי המקורי בכלל לא נועד לשאול: אם המשתתפים לא ראו את החדר - איך שניים מהם הצליחו לתאר כל כך טוב את מה שהתרחש בתוכו?