491 ימים החזיק מעמד חייל אוקראיני בעמדת לחימה מבודדת באזור חרקוב, בזמן שהשטח סביבו התמלא במוקשים וברחפנים רוסיים. תחילה היה לצדו לוחם נוסף, אך כשזה נהרג הוא נותר לבדו, פצוע קשה, בלי יכולת ללכת ובלי דרך להיחלץ. שוב ושוב ניסו חבריו להגיע אליו, ושוב ושוב התברר שהדרך מסוכנת מדי. גם כשהוא עצמו כמעט ויתר על האפשרות לחזור הביתה, הם המשיכו לשלוח לו מזון ותרופות ולחפש פתרון.
כעת, אחרי שחולץ ואושפז, קוסטיאנטין ולסנקו בן ה-49 מספר כיצד שרד את התקופה הארוכה, כולל החלטה קשה במיוחד שנאלץ לקבל כדי להציל את חייו. סיפורו נחשף בריאיון לעיתונאי האוקראיני יורי בוטוסוב, לאחר שהצבא פרסם תיעוד של מבצע החילוץ החריג. ולסנקו, שכינויו הצבאי הוא "מאגורה", מילה שמשמעותה 'הר גבוה' באוקראינית - מתאושש כעת בבית חולים.
צפו בראיון איתו אחרי החילוץ
הכול החל ביוני 2025, כשנשלח להחליף לוחם שנפצע ממוקש בעמדה מאולתרת בתוך צינור ניקוז מבטון. הוא וחברו לצוות היו אמורים לשהות שם זמן מוגבל, אבל הנוכחות הבלתי פוסקת של רחפנים רוסיים הפכה אפילו החלפת משמרת למשימה קטלנית. "היו להם כל כך הרבה רחפנים שהשמיים היו מלאים בהם", סיפר. "אם לא ראית את הרחפן, הוא כבר ראה אותך".
החבר נהרג ביום הולדתו - והוא נשאר לבדו
ניסיונות להחליף את שני הלוחמים נכשלו, וגם חיילים שנשלחו לאסוף את גופותיהם של חבריהם לא הצליחו להגיע לעמדה.
"אמרתי שלא צריך לבוא בשבילי. עדיף שאמות לבד מאשר שעוד אנשים ימותו", סיפר ולסנקו.
ב-14 בפברואר 2026 הוצפה העמדה במים בעקבות הפשרת שלגים, והשניים נאלצו לעזוב את המחסה ולעבור לבית ספר נטוש. אלא שרחפנים רוסיים זיהו משלוחי אספקה שהוצנחו למקום והחלו לתקוף אותו.
ולסנקו נפצע ברגלו השמאלית, ובהמשך נפגעה גם רגלו הימנית. חברו לנשק, שכינויו "באסקי", נפגע מתקיפת רחפן כשניסה לאסוף מזון. ולסנקו גרר אותו למחסה וניסה להבין היכן נפצע, אך בחשכה לא הצליח לראות את פציעותיו.
"הוא רק נאנח. שאלתי אותו איפה פגעו בו, ברגל? ביד? אבל הוא כבר לא הצליח לענות. בבוקר הוא מת. לא הצלחתי להציל אותו", סיפר. באסקי נהרג ב-16 בפברואר, ביום הולדתו ה-50.
זמן קצר לאחר מכן ניסו הרוסים לשכנע את ולסנקו להיכנע באמצעות רמקול שהושלך לעבר העמדה. בהקלטה נאמר לו שחבריו לא יגיעו להצילו, אך אם ייכנע יוכל לשוב הביתה במסגרת חילופי שבויים.
ולסנקו השיב בקללה המפורסמת של מגיני אי הנחשים (בוצה של חיילים ומאבטחי גבול אוקראינים שהפכו לסמל לאומי של התנגדות וגבורה בתחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022): "ספינת מלחמה רוסית, לכי להזדיין!". לדבריו, הוא הצטער שהרוסים כנראה לא שמעו אותו, משום שהרמקול לא כלל מיקרופון.
אחרי שתי מתקפות נוספות של רחפן רוסי, הוא הצליח לזחול אל תוך תנור ברזל יצוק שהיה בין הריסות בית הספר. המחסה הצפוף הזה הפך לביתו במשך החודשים הבאים.
"דמעות זלגו לי, אבל הייתי חייב לחתוך"
במהלך החודשים שבהם הסתתר בהריסות הידרדר מצבו הגופני של ולסנקו. הפציעות, כוויות הקור והיעדר טיפול רפואי גרמו לנזק בלתי הפיך לרגליו.
באפריל, לדבריו, התפתח נמק בכף רגלו השמאלית, עד שהרקמות מתו והיא נשרה. חודש לאחר מכן החמיר גם מצבה של רגלו הימנית, שנפגעה כשניסה לאסוף אספקה.
"החלק התחתון של הרגל פשוט היה תלוי. בכל פעם שזחלתי החוצה לקחת אוכל, הוא משך את העצם והעור התקלף", סיפר. לבסוף הבין שאין לו ברירה אלא לקטוע בעצמו את החלק הפגוע.
"הנחתי אותה על לבנה ולקחתי סכין. דמעות זלגו לי, אבל הייתי חייב לחתוך. אז חתכתי", תיאר.
למרות מצבו, ולסנקו המשיך לדווח למפקדיו על תנועות האויב. חבריו שמרו איתו על קשר באמצעות מכשיר קשר והעבירו אליו מזון, תרופות, מים, ממתקים וסיגריות באמצעות רחפנים.
גם אשתו טטיאנה שלחה לו חבילה ובה הספר "אאוטסיידר" של סטיבן קינג, הסופר האהוב עליו. לדבריו, הידיעה שמישהו חושב עליו סיפקה מעט נחמה בתוך הבדידות הקשה.
"כששמעתי בקשר את החבר'ה בעמדות האחרות מדווחים שהכול שקט, הרגשתי שאני עדיין עם מישהו. ואז שוב הייתה דממה", סיפר. "הייתי מחכה כל שעה לדיווח הבא. זה היה אושר בשבילי לשמוע קול של מישהו".
אחת הסיבות שהחזיקו אותו בחיים הייתה המחשבה על בתו, כריסטינה. "לא הקדשתי לה מספיק תשומת לב. אולי רציתי לשנות משהו בחיים שלי", אמר. "אבל כבר השלמתי גם עם האפשרות שאני מת".
החילוץ ההיסטורי: רחפן הרים אותו מההריסות
בזמן שוולסנקו ניסה לשרוד, חבריו ליחידה תכננו מבצע חילוץ חסר תקדים. מכיוון שהאזור היה ממוקש ונמצא תחת מעקב מתמיד של רחפנים רוסיים, פינוי קרקעי נחשב מסוכן מדי. אפילו רכב רובוטי שנשלח לעברו זוהה והושמד בידי הרוסים.
הפתרון שנבחר היה להוציא אותו מהשטח באמצעות רחפן כבד, שהותאם במיוחד לנשיאת אדם. לפי הצבא האוקראיני, מדובר בפעם הראשונה שבה חייל פצוע מחולץ ישירות מעמדת לחימה באמצעות כלי טיס בלתי מאויש.
הרחפן, מדגם Heavy Shot Ayudag-6 של חברת Gurzuf Defence האוקראינית, צויד בכננת וברצועות מיוחדות. לקראת המבצע הוצנחו לוולסנקו ציוד טיפוס, הוראות כתובות וטלפון עם סרטון שהסביר כיצד להתחבר למערכת ההרמה.
כשהרחפן נחת לידו, ולסנקו זחל אליו, חיבר את עצמו לרצועות וסימן למצלמה לב בידיו ואגודל מורם. רגעים לאחר מכן התרומם כלי הטיס, כשהחייל תלוי מתחתיו בגובה שהגיע לכ-120 מטרים.
"לא פחדתי מהגובה", סיפר. "פחדתי מהמים. אני לא יודע לשחות, וחשבתי שאם יפילו אותנו מעל הנהר, אני אפול לתוכו".
רחפנים אוקראיניים נוספים השתתפו במבצע כדי להסיח את דעתם של המפעילים הרוסים. אחד מהם הופל, אך רחפן החילוץ הצליח להשלים את משימתו.
לפי יצרנית הרחפן, המבצע האווירי נמשך שעה, 14 דקות ו-36 שניות, ובמהלכו עבר כלי הטיס כ-62 קילומטרים במסלולו הכולל. לאחר שהגיע לנקודת ביניים, הועבר ולסנקו לרכב קרקעי בלתי מאויש, שהסיע אותו עוד כשמונה קילומטרים. משם פונה לטיפול רפואי.
המבצע התפרסם ב-19 באוקטובר ועורר התעניינות בינלאומית. גורמים בצבא האוקראיני הגדירו אותו כאירוע היסטורי, אם כי בחברה שפיתחה את הרחפן מדגישים שפינוי כזה מסוכן במיוחד ואמור לשמש רק כשאין אפשרות אחרת להציל חיים.
ולסנקו, שמאושפז כעת בבית חולים, עדיין מתקשה לעכל את מה שעבר.
"אין לי מילים. אני רוצה להודות לכולם. אפילו את כולם אני לא מכיר, אבל אני אסיר תודה להם כל כך", אמר.
כשבוטוסוב הזכיר לו שהוא נכנס להיסטוריה כחייל הראשון שחולץ בדרך הזאת, ולסנקו הגיב בחיוך.
"אני לא אוהב להיות ראשון", אמר. "אני מעדיף להיות שני".