"אנחנו מאוד שמחים, כי כבר יש לנו שיווי משקל ואנחנו יכולים לעמוד לבד", סיפרו התאומים הסיאמיים מאקוודור בסרטון שפרסמו ב-13 באוקטובר. במשך שנים הם חלמו ללכת בכוחות עצמם, ובחודשים האחרונים תיעדו ברשתות החברתיות את התקדמותם בטיפולי שיקום בקולומביה. בסרטון נראו השניים מתאמנים בעמידה ושמחים בהישג. יומיים אחר כך הגיע הסיפור שלהם לסיום טרגי.
חוסה לואיס וחוסה ארמנדו סבאיוס הררה, אחים בני 27 מהעיר מילאגרו שבאקוודור, מתו לפנות בוקר ב-15 באוקטובר בבית חולים בסיפקירה, מצפון לבוגוטה. יום קודם לכן הידרדר מצבו הבריאותי של חוסה לואיס, והשניים הובהלו לקבלת טיפול רפואי. הם היו מוכרים בארצם בתור "התאומים הסיאמיים של אקוודור", ומאות אלפי גולשים עקבו אחר הסרטונים שבהם סיפרו על חייהם, הקשיים והחלום שעדיין ביקשו להגשים.
האחים נולדו כשהם מחוברים באזור האגן וחולקים זוג רגליים וכמה איברים פנימיים. באפריל עברו לקולומביה לקבל טיפול שנועד לשפר את יכולת התנועה שלהם, וההתקדמות האחרונה נתנה להם סיבה לאופטימיות.
"אם היינו נולדים שוב, היינו רוצים להיות תאומים סיאמיים"
חוסה לואיס וחוסה ארמנדו נולדו ב-8 בספטמבר 1999, בעיר מילאגרו שבאקוודור. לדברי אמם, הרופאים כלל לא ידעו שהיא נושאת תאומים, והיא גילתה זאת רק לאחר הלידה. בשל מצבם המורכב, הרופאים העריכו בילדותם שלא יזכו לחיים ארוכים, אך השניים הצליחו להגיע לגיל 27.
הילדות לא הייתה פשוטה. האחים התקשו להניע את רגליהם בתיאום ונאלצו לזחול על הרצפה כדי להתקדם. בהמשך השתמשו במשאית צעצוע גדולה שקיבלו במתנה, ולאחר מכן במשטח עם גלגלים שאפשר להם לנוע ממקום למקום.
"היו רגעים שבכינו כי רצינו ללכת בצורה רגילה, על שתי הרגליים", סיפר בעבר חוסה לואיס. לצד הקשיים הפיזיים, השניים התמודדו גם עם לעג, מבטים ברחוב וקושי ביצירת קשרים חברתיים.
למרות זאת, הם דחו את האפשרות לעבור ניתוח להפרדתם. הם חלקו בין היתר את הכבד והמעיים, והניתוח נחשב מסוכן במיוחד. בריאיון לתוכנית ספרדית בספטמבר האחרון הסבירו כי אינם מעוניינים להיפרד. "נולדנו יחד ונמות יחד", אמרו.
חוסה לואיס אף הצהיר בעבר: "אם היינו נולדים שוב, היינו רוצים להיות תאומים סיאמיים". חוסה ארמנדו תיאר את החיים לצד אחיו כ"מתנה היפה ביותר שאלוהים נתן לי".
במהלך השנים הפכו השניים לכוכבי רשת, עם יותר מ-800 אלף עוקבים בטיקטוק וכ-60 אלף באינסטגרם. הם שיתפו סרטונים מחיי היומיום, ענו לשאלות על מצבם ותיעדו גם פעילויות כמו רכיבה על סוסים ומצנחי רחיפה.
אבל החלום הגדול שלהם נותר פשוט: להצליח ללכת בכוחות עצמם. זו הייתה הסיבה שבגללה נסעו לקולומביה, וזו גם הייתה המטרה של תרגילי השיקום שהציגו בגאווה בסרטון האחרון שבו תיעדו את התקדמותם.
בהודעת הפרידה שפרסם הצוות שלהם נכתב: "נוכל להתנחם בידיעה שהם היו מאושרים כשהגשימו את חלומותיהם והשיגו מטרות שמילאו אותם בתקווה".
ההודעה הסתיימה במשפט שהאחים נהגו לחזור עליו לאורך השנים: "כשיש רצון, יש דרך, ומוגבלות אינה מכשול בדרך לאושר".