במשך כשנתיים וחצי אוון פרנסיס, בת 30 מבריטניה, לא הצליחה להטיל שתן באופן טבעי. לא מפני שגופה הפסיק לייצר שתן, אלא משום ששלפוחית השתן שלה אינה מסוגלת להתרוקן כראוי. בשיא המשבר התנפחה בטנה עד שנראתה, לדבריה, כאילו היא בחודש התשיעי להיריון. בבית החולים נאלצו הרופאים לנקז משלפוחיתה כליטר של שתן שהצטבר בתוכה.
פרנסיס, אשת יחסי ציבור מהאי שפי שבמחוז קנט באנגליה, אובחנה ביולי 2024 עם תסמונת פאולר, הפרעה נדירה הגורמת לאצירת שתן. כיום היא חיה עם צנתר קבוע המוחדר לשלפוחית דרך הבטן התחתונה, ומספרת שהמצב הרפואי שינה כמעט כל היבט בחייה - מהעבודה והיציאה מהבית ועד לדייטים ולמערכות יחסים.
"החוויה הזאת הייתה טראומטית ומביכה בצורה בלתי רגילה", סיפרה לעיתון הבריטי מירור. "הביטחון העצמי שלי צנח מאז שזה קרה. לא הצלחתי לצאת לדייטים או לעשות דברים כאלה. אני כבר מחכה ליום שבו אתעורר וארצה פשוט לדפדף בטינדר".
לדבריה, אחת הבעיות הקשות ביותר היא הבושה. "כשאנשים שומעים את המילה 'קטתר', הם חושבים על אנשים מבוגרים או על מאושפזים בבית חולים, לא על אנשים כמוני. אבל זה יכול לקרות בכל גיל".
"נראיתי כאילו אני בחודש התשיעי להיריון"
התסמינים הראשונים הופיעו בסביבות חג המולד של 2023. ב-3 בינואר 2024 פנתה פרנסיס לרופא המשפחה בעקבות כאבי גב ונפיחות בבטן, וקיבלה אנטיביוטיקה בשל חשד לדלקת בדרכי השתן. כשחזרה כעבור שבועיים וסיפרה שלא הצליחה להטיל שתן במשך יומיים, שוב יוחסו התסמינים לדלקת.
באמצע פברואר עברה בדיקת אולטרסאונד שגילתה כ-300 מיליליטרים של שתן בשלפוחיתה, והיא הופנתה לאורולוג. אלא שבזמן שהמתינה לתור, מצבה החמיר. היא לא הצליחה להטיל שתן במשך 36 שעות, ובהמשך חשה סחרחורת ובחילה בזמן שערכה קניות בסופרמרקט.
לבסוף הגיעה לבית החולים מדוויי שבמחוז קנט, שם נוקז משלפוחיתה כליטר שתן.
"זה היה נורא. נראיתי כאילו אני בחודש התשיעי להיריון", סיפרה. "הייתי יושבת על האסלה ולא מרגישה שום צורך להשתין. זה היה כל כך מוזר".
לדבריה, בבית החולים הזהירו אותה שאם הייתה ממתינה עוד, היא הייתה עלולה לפתח אלח דם - תגובה מסכנת חיים לזיהום.
לאחר יממה שוחררה לביתה עם צנתר שניקז את השתן לשקית שהוצמדה לרגלה. היא הייתה נבוכה כל כך עד שחלפו חמישה ימים לפני שהעזה לצאת שוב מהבית. "למזלי היו לי הרבה מכנסיים רחבים", התבדחה.
כעבור שבועיים ניסו הרופאים להסיר את הצנתר, אך פרנסיס עדיין לא הצליחה להטיל שתן, ובטנה החלה להתנפח מחדש.
35 דלקות בשבעה חודשים - ואבחנה ששינתה הכול
בחודשים הבאים עברה פרנסיס שורה של בדיקות, בהן בדיקה שבה הוחדרה מצלמה זעירה דרך השופכה ושתי בדיקות MRI. ביולי 2024 עברה בדיקה אורודינמית, שבמהלכה מילאו הרופאים את שלפוחיתה במים כדי לבחון את תפקודה.
אז הגיעה האבחנה: תסמונת פאולר.
מדובר בהפרעה נדירה שפוגעת בעיקר בנשים צעירות, שבה שריר הסוגר של השופכה אינו משתחרר כראוי ומונע את התרוקנות השלפוחית. בניגוד לבריחת שתן, שבה יש קושי לשלוט ביציאת השתן, כאן הבעיה היא דווקא חוסר היכולת להוציא אותו.
לדברי פרנסיס, הרופאים הבהירו לה שהיא תזדקק לצנתור למשך שארית חייה. "הם אומרים את הדברים בצורה עניינית מאוד, אבל לשמוע בשורה כזאת זה דבר עצום. זה הרס לי את הבריאות הנפשית", סיפרה.
ההתמודדות הפיזית הייתה קשה לא פחות. בין פברואר לאוגוסט 2024 סבלה פרנסיס מ-35 דלקות בדרכי השתן, ובאוגוסט אף אושפזה בעקבות אלח דם. בשל הסיבוכים הוחלף הצנתר הרגיל בצנתר על-חיקי, המוחדר ישירות לשלפוחית דרך פתח קטן בבטן התחתונה.
השינוי הקל במידת מה על חיי היומיום שלה, אך לא פתר את הבעיה. בראיון שפורסם ב-2025 סיפרה פרנסיס כי הכאבים, הזיהומים החוזרים והפגיעה בדימוי הגוף גרמו לה למצוקה נפשית קשה, ובתקופות מסוימות אף למחשבות אובדניות.
"שובר לב להיות בגילי ולפחד כל כך מאינטימיות רק בגלל שיש צינור שיוצא לך מהגוף", אמרה. "אנחנו מוכנים לדבר על שקיות סטומה, אבל כשמדובר בבעיות בשלפוחית השתן, אנשים חושבים שזה משהו דוחה שלא צריך לדבר עליו".
הטיפול נכשל - ועכשיו היא מחכה לניתוח של שמונה שעות
בדצמבר 2025 עברה פרנסיס בבית חולים בלונדון הליך נוסף, שבו הושתל סמוך לבסיס עמוד השדרה שלה מכשיר אלקטרוני קטן שנועד לגרות את העצבים המעורבים בתפקוד שלפוחית השתן. המכשיר, המכונה לעיתים "קוצב שלפוחית", אמור לסייע בחידוש היכולת להתרוקן.
אלא שבמקרה שלה הטיפול לא הצליח.
בפברואר 2026 הצטרפה לרשימת ההמתנה לניתוח מורכב שבמסגרתו אמורים המנתחים להשתמש בתוספתן שלה כדי ליצור תעלה חדשה בין שלפוחית השתן לטבור. התעלה תאפשר לה לרוקן את השלפוחית באמצעות החדרת צנתר דרך פתח ייעודי, במקום להסתמך על צנתר קבוע.
הניתוח לא צפוי להחזיר לה את היכולת להטיל שתן באופן טבעי, אבל עשוי לאפשר לה לנהל את ריקון השלפוחית בצורה עצמאית ונוחה יותר.
"זה מרגש מאוד, אבל גם מפחיד, כי מדובר בניתוח של שמונה שעות", סיפרה. "זמן ההמתנה ארוך מאוד, ואני מרגישה שהחיים שלי בהמתנה עד שזה יקרה".
בינתיים היא מנסה להעלות את המודעות לתסמונת פאולר ולתחושת הבושה שמלווה נשים צעירות המתמודדות עם אצירת שתן.
"אנשים אומרים שאני מתמודדת עם זה כל כך טוב, אבל הם לא רואים כמה קשה לי", אמרה. "אנחנו מדברים על בריחת שתן, אבל לא על אצירת שתן. אני חושבת שזאת הסיבה שאנשים מרגישים כל כך הרבה בושה ומבוכה סביב הנושא".
פרנסיס מקווה שמחקרים נוספים יסייעו להבין את הגורמים לתסמונת, שעדיין אינם ברורים לחלוטין. עד אז, היא ממתינה לניתוח שאולי יאפשר לה להחזיר לעצמה חלק מהעצמאות שאיבדה - ולחזור לחיים שבהם היא לא צריכה לחשוב על שלפוחית השתן בכל פעם שהיא יוצאת מהבית או שוקלת לצאת לדייט.