"בריכת המוות" נעלמה מקרקעית הים האדום - והותירה תגלית מפתיעה

"בריכות המוות", המכונות בשפה המדעית בריכות תמלחת, הן מאגרי מים בקרקעית הים שרמת המליחות בהם גבוהה במיוחד וכמעט שאין בהם חמצן. התנאים הקיצוניים קטלניים לדגים ולבעלי חיים ימיים רבים, אבל דווקא מיקרואורגניזמים מסוימים מסוגלים לשגשג בתוכן. כעת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי AGU Advances מגלה שגם אלפי שנים אחרי שבריכה כזאת מפסיקה להתקיים, היא עשויה להותיר אחריה עדויות מפתיעות לפעילות החיים שהתקיימו בה.

בשנת 2022 דיחחונו שהתגלו בריכות תמלחת קטלניות במפרץ אילת, בעומק של כ-1,770 מטרים. הבריכות, שזכו לשם NEOM, התגלו בידי צוות חוקרים בראשות פרופסור סם פורקיס מאוניברסיטת מיאמי. בשנת 2025 דיווחנו גם על האפשרות שהמשקעים המצטברים בהן משמרים עדויות לרעידות אדמה, לשיטפונות ולאירועים גיאולוגיים שהתרחשו בעבר.

כעת אותו צוות מדווח על תגלית חדשה: שרידים של בריכת תמלחת קדומה בשקע תת-ימי המכונה הום דיפ, כ-90 קילומטרים מדרום לבריכות שהתגלו במפרץ אילת, באזור שמול האי טיראן.

בניגוד לבריכות הפעילות, האתר החדש כבר אינו מכיל מים במליחות קיצונית. אז כיצד ידעו החוקרים שפעם הייתה שם בריכת מוות?

התשובה נמצאה בין היתר בשלדים הרבים שהתגלו בקרקעית, בעיקר של קיפודי ים. החוקרים מעריכים שבעלי החיים נכנסו בעבר למים נטולי החמצן, מתו והצטברו בתוך השקע. לצד השלדים נמצאו גם סימני צבע חריגים במשקעים וריכוזי מתכות הדומים לאלה שאותרו בבריכות הפעילות.

באמצעות שיטת תיארוך המבוססת על אורניום ותוריום בדקו החוקרים 14 שלדי קיפודי ים, שגילם נע בין כ-2,000 לכ-16 אלף שנה. הממצאים מצביעים על כך שהבריכה הייתה פעילה לפחות בחלק מהתקופה הזאת, אך עדיין לא ברור אם התקיימה ברציפות. לפי הערכת החוקרים, המים המלוחים נעלמו לפני מאות עד אלפי שנים.

אלא שההפתעה הגדולה לא הסתתרה בשלדי בעלי החיים, אלא דווקא במשקעים שהותירה הבריכה.

בדיקות שביצע צוות המחקר חשפו ריכוזים גבוהים במיוחד של מתכות, בהן ברזל, נחושת, מנגן ואשלגן. חלק מהריכוזים היו גבוהים בעשרות מונים מאלה שנמדדו במשקעים רגילים בקרקעית הים. במקרה של מנגן, הריכוז בחומר האורגני שבדגימות הגיע עד פי 117 מהריכוז המקביל בסביבה הרגילה.

במשך שנים ידעו מדענים שבריכות תמלחת עשויות לרכז מתכות בעקבות תהליכים גיאולוגיים וכימיים. המחקר החדש מצביע על גורם נוסף שעשוי למלא תפקיד חשוב בתהליך: מיקרואורגניזמים זעירים המותאמים לחיים בתנאים קיצוניים.

בבריכות הפעילות מצאו החוקרים עדויות לכך שפעילותם של יצורים מיקרוסקופיים תורמת להצטברות המתכות. בבריכה הקדומה נותרו סימנים כימיים דומים, אף שהסביבה המלוחה והקיצונית כבר נעלמה.

לממצא עשויה להיות גם משמעות כלכלית. הבנת האופן שבו בריכות כאלה מרכזות מתכות עשויה לסייע בעתיד באיתור מרבצי מינרלים עשירים, ובהם נחושת, גם ביבשה. החוקרים מציינים כי הבריכות המוכרות כיום בים האדום קטנות מכדי לשמש בעצמן מקור משמעותי לכרייה, אך ייתכן שבעבר הגיאולוגי התקיימו בריכות גדולות בהרבה.

מעבר למשמעות הגיאולוגית והכלכלית, התגלית עשויה לסייע למדענים להבין כיצד התקיימו חיים בסביבות הקדומות של כדור הארץ.

לפני מיליארדי שנים, עוד לפני העלייה המשמעותית בריכוז החמצן באטמוספירה, היו האוקיינוסים שונים מאוד מאלה שאנחנו מכירים כיום. בריכות התמלחת, שבהן מתקיימים חיים מיקרוסקופיים גם ללא חמצן, עשויות לשמש מודל לחקר התנאים ששררו באותם ימים.

החוקרים מציעים שתהליכים דומים לאלה שנצפו בבריכות עשויים היו להשפיע על הצטברות מתכות ועל התפתחותן של מערכות חיים קדומות.

ויש גם קשר מסקרן לחיפוש אחר חיים בחלל. ירחים כמו אירופה, המקיף את צדק, ואנקלדוס, המקיף את שבתאי, מכילים ככל הנראה אוקיינוסים של מים נוזליים מתחת למעטה הקרח שלהם. סביבות קיצוניות בכדור הארץ עשויות לעזור למדענים להבין אילו צורות חיים מסוגלות לשרוד בתנאים דומים, ואילו סימנים כימיים הן עשויות להותיר אחריהן.

המחקר כמובן אינו מוכיח כיצד נוצרו החיים על פני כדור הארץ, וגם לא מספק ראיות לקיומם של חיים מחוץ לו. החידוש הוא האפשרות לחקור לא רק בריכות מוות פעילות, אלא גם את השרידים שהן משאירות אחרי שהן נעלמות.

וכך, דווקא במקום שבו בעלי חיים רבים מצאו את מותם לפני אלפי שנים, גילו החוקרים עדויות שעשויות לסייע לנו להבין טוב יותר את החיים עצמם.