יותר מ-350 שנה אחרי שציפור הדודו נעלמה מהעולם, מדענים בארצות הברית מדווחים על פריצת דרך שעשויה לקרב את חזרתה. חברת הביוטכנולוגיה קולוסאל הודיעה כי מערכת בינה מלאכותית שפיתחה איתרה כ-2,300 אזורים ב-DNA של עופות שעשויים להסביר את המבנה הייחודי של המקור והגולגולת של הדודו. הממצאים עדיין דורשים ניסויים, אבל הם מעניקים לחוקרים רשימה ממוקדת של שינויים גנטיים אפשריים, בדרך ליצירת ציפור שתישא את תכונותיו של המין שנכחד.
הדודו היה עוף גדול וחסר יכולת תעופה, שחי באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי. גובהו הגיע לכמטר ומשקלו לעד כ-23 קילוגרמים. הוא קינן על הקרקע ולא חשש מבני האדם שהגיעו לאי, אך הציד ובעיקר בעלי החיים הפולשים שהובאו לשם פגעו קשות באוכלוסייתו. התיעוד האחרון הידוע של דודו חי הוא משנת 1662. מאז הפכה הציפור בעלת המקור הגדול לסמל המוכר ביותר של הכחדה בידי האדם.
2,300 רמזים - אבל מה עושים איתם?
כבר ב-2022 דיווחנו כאן על ההצלחה בריצוף הגנום של הדודו ועל האפשרות להחזיר אותו לחיים באמצעות הנדסה גנטית. אלא שפענוח ה-DNA לבדו אינו מספיק. כדי לשחזר את הציפור, המדענים צריכים להבין אילו חלקים בחומר הגנטי אחראים לתכונות שהבדילו אותה מקרובות משפחתה.
לשם כך פיתחה קולוסאל מערכת בינה מלאכותית בשם GenoMorph. החוקרים הזינו למערכת מידע גנטי שנאסף מתרנגולות, ברווזים, שלווים ויונים בשלבים שונים של התפתחותן, והשוו אותו למבנה הגולגולת והמקור של יותר מ-70 מיני עופות.
התוצאות חשפו 653 אזורים גנטיים שעשויים להיות קשורים לגודל המקור, ועוד 1,698 אזורים שעשויים להשפיע על עוביו ורוחבו. בסך הכול מדובר בכ-2,350 אזורים שהחוקרים מתכוונים לבדוק. הבינה המלאכותית לא הוכיחה שהאזורים האלה אכן אחראים לתכונות המדוברות, אלא זיהתה קשרים אפשריים שעדיין דורשים אימות במעבדה.
"השבת מינים שנכחדו היא בעיית נתונים לא פחות משהיא בעיה ביולוגית", הסביר בן לאם, מנכ"ל קולוסאל. לדבריו, מכיוון שנותרו כל כך מעט דגימות DNA של הדודו, החוקרים אינם יכולים להסתמך על השוואות בין פרטים רבים, כפי שנהוג במחקר של בעלי חיים שעדיין קיימים.
המערכת החדשה אמורה לעזור להם לזהות אילו שינויים גנטיים עשויים להיות אחראים למראה הייחודי של הדודו, גם בלי להחזיק במאגר גדול של דגימות מהמין שנכחד.
איך הופכים יונה לדודו?
התוכנית של קולוסאל מתבססת על יונת ניקובר, קרובת המשפחה החיה הקרובה ביותר של הדודו. מדובר ביונה צבעונית בעלת נוצות ירוקות ונחושתיות, שחיה באיים בדרום-מזרח אסיה, ובניגוד לדודו מסוגלת לעוף.
המדענים מקווים לערוך את החומר הגנטי שלה כך שהצאצאים שיתקבלו יפתחו בהדרגה תכונות המזוהות עם הדודו. לשם כך הקימה החברה מושבה של יוני ניקובר בטקסס, שמונה כיום 36 ציפורים.
החוקרים כבר הצליחו להפיק מהיונים תאי רבייה ראשוניים, שמהם מתפתחים בהמשך תאי זרע וביציות. הם גם דיווחו על הצלחה ביצירת אפרוחי תרנגולת שבהתפתחותם שולבו תאי גזע שהוכנסו לעובר, ועל פיתוח שיטה להחדרת חומר גנטי לעוברי עופות.
הטכנולוגיות הללו עשויות לאפשר להם לבחון שינויים גנטיים ולגלות אם הם אכן משפיעים על התפתחות המקור, הגולגולת ותכונות נוספות של הציפור.
החברה שכבר החזירה את זאבי הבלהות לחיים
רומולוס ורמוס - זאבי הבלהות הראשונים מזה 10,000 שנים
צילום: COLOSSAL BIOSCIENCES/TMX / REUTERS
קולוסאל אינה זרה להכרזות שנשמעות כאילו נלקחו מסרטי "פארק היורה". באפריל 2025 הציגה החברה שלושה גורי זאבים בשם רומולוס, רמוס וחאליסי, שלטענתה היו זאבי בלהות שהושבו מהכחדה אחרי יותר מ-10,000 שנים.
אלא שההכרזה עוררה מחלוקת מדעית. הגורים נוצרו באמצעות 20 שינויים גנטיים ב-14 גנים של זאבים אפורים, ומדענים טענו שלא מדובר בהחייאת המין הנכחד, אלא בזאבים מודרניים שעברו הנדסה גנטית כדי להעניק להם חלק ממאפייניו.
בפרויקט אחר הצליחה החברה ליצור עכברי מעבדה בעלי פרווה ארוכה וצמרירית, כחלק מהמחקר להחזרת הממותה הצמרית. היא גם פיתחה מערכת הדגרה מלאכותית שבה הצליחה להביא לבקיעתם של 26 אפרוחי תרנגולת. הטכנולוגיה הזאת נועדה לסייע בעתיד בהחזרת עוף המואה הענק, שנכחד בניו זילנד לפני כ-600 שנה.
אבל גם אם כל הניסויים בדודו יצליחו, עדיין תישאר שאלה מדעית מהותית: האם הציפור שתיווצר תהיה באמת דודו, או יונה מהונדסת שנושאת חלק מתכונותיו?
בקולוסאל כבר חושבים גם על השלב הבא. מנכ"ל החברה אמר לרויטרס כי היא עובדת עם מדענים, ארגוני שימור וממשלת מאוריציוס על האפשרות להחזיר את הציפור לסביבתה הטבעית. לדבריו, לפני שזה יוכל לקרות יהיה צורך לשקם את בתי הגידול ולצמצם את אוכלוסיות בעלי החיים הפולשים, שהיו בין הגורמים להכחדתה.
בינתיים החברה לא פרסמה תאריך יעד לבקיעת הדודו הראשון, והדרך מהגילוי הגנטי החדש לציפור חיה עדיין ארוכה. גם אם הניסויים יצליחו, המדענים יצטרכו להוכיח שהשינויים הגנטיים אכן עוברים לדורות הבאים ושאפשר לגדל אוכלוסייה בריאה של ציפורים.
אבל אם קולוסאל תעמוד במשימה, היא עשויה לשנות את האופן שבו אנחנו חושבים על הכחדה - ולהעניק לציפור שהפכה לסמל של מין שנעלם מהעולם הזדמנות לחזור אליו.