יותר משישה עשורים אחרי הירצחו, נדמה שכבר כמעט הכול נכתב על נשיאה ה-35 של ארה"ב, ג'ון פיצג'רלד קנדי. אלא שביוגרפיה חדשה טוענת שגם המוניטין הידוע שלו כרודף נשים לא מתקרב לתאר את מה שהתרחש באמת מאחורי הדלתות הסגורות.
בספר "Ladies' Man: The Careless Heart of John F. Kennedy", שייצא ב-20 באוקטובר, חוזר הביוגרף הוותיק לורנס לימר לחיי המין של הנשיא המיתולוגי וטוען כי מדובר היה בדפוס כפייתי שכמעט יצא משליטה. לפי הערכתו, קנדי שכב במהלך חייו עם אלפי נשים - "זרם בלתי פוסק של מאהבות", שכלל נשים מהחברה הגבוהה, דוגמניות, מזכירות ומתמחות בבית הלבן.
לימר, שכתב בעבר ספרים נוספים על משפחת קנדי והכיר לדבריו שלוש מהנשים שניהלו רומן עם הנשיא, טוען שאי אפשר להבין את JFK בלי להבין את היחס שלו למין. חברו הוותיק, הסנאטור ג'ורג' סמאטרס, תיאר את התיאבון המיני שלו ככזה ש"יצא משליטה".
מבית בושת בגיל 17 ועד הבית הלבן
לפי הספר, הכול התחיל הרבה לפני שקנדי נכנס לפוליטיקה. בגיל 17, בזמן שלמד בפנימייה היוקרתית צ'ואט, הוא נסע עם חברו קירק למוין בילינגס לבית בושת בהארלם כדי לאבד את בתוליו לאישה בזנות.
ההרגלים המסוכנים נמשכו. לימר טוען שקנדי נהג לקיים יחסי מין ללא אמצעי הגנה ונדבק יותר מפעם אחת במחלות מין. במכתבים שכתב לחבריו בצעירותו הוא אף התבדח על הסיכון להידבק בזיבה אחרי ביקורים בבתי זונות.
גם לימודיו בהרווארד ובסטנפורד לא האטו אותו. חברים מאותה תקופה תיארו אדם שהתעניין בעיקר בכיבוש נשים. אחד מהם טען שהמשפט החביב עליו היה "Slam, Bam, Thank You, Ma'am". לדבריו, קנדי עצמו הסביר שהמרדף והכיבוש הם שריגשו אותו - לא מה שבא אחריהם.
הנישואים לג'קלין בובייה ב-1953 לא שינו הרבה. בין הנשים שנקשרו בשמו לאורך השנים היו העיתונאית הדנית אינגה ארוואד, האצילה השוודית גונילה פון פוסט, הסטודנטית דיאנה דה וג, ג'ודית אקסנר - שניהלה במקביל קשר עם ראש המאפיה סם ג'יאנקנה - וכמובן מרילין מונרו.
הספר אף מחייה טענה ישנה ומסעירה במיוחד שלפיה קנדי נישא בסתר כבר ב-1947 לגרושה בשם דורי מלקולם, וכי לא ברור אם הנישואים האלה בוטלו אי פעם באופן רשמי לפני שנישא לג'קי. לימר עצמו מודה שקשה להוכיח את הסיפור באופן חד-משמעי, ולכן מציג אותו בזהירות כטענה אפשרית ולא כעובדה.
החלק הפרוע ביותר, לפי הספר, הגיע דווקא כשהפך לאיש החזק בעולם. לימר טוען שבבית הלבן דאג קנדי לכך שתמיד יהיו סביבו כמה צעירות זמינות. אחד מאנשי הממשל לשעבר השווה את האווירה ל"רולינג סטונס בסיבוב הופעות".
בין הנשים היו ג'יל קוון ופריסילה ויר, שתי צעירות שקיבלו את הכינויים "Fiddle" ו-"Faddle". לפי הספר, כישורי המזכירות שלהן היו כה גרועים שהן לא היו אמורות להתקבל אפילו למשרת עוזרת מזכירה, אך בפועל הן בילו עם הנשיא בבריכת הבית הלבן ונסעו איתו כשביקש את חברתן.
באחד הסיפורים החריגים ביותר, ג'קי עצמה נתקלה לפי הדיווח באחת מהן בזמן שסיירה בבית הלבן עם עיתונאי צרפתי, ואמרה לו בצרפתית: "זאת הבחורה שאמורה לשכב עם בעלי".
אבל אפילו זה מתגמד לעומת סיפור התמונות.
לפי לימר, איש השירות החשאי נהג להגיע בשעות הבוקר לחנות מסגרות בוושינגטון עם צילומים שהוצאו מהבית הלבן. בחלקם נראו נשים עירומות על מיטה בחדר לינקולן (סוויטת אירוח היסטורית בקומה השנייה של הבית הלבן). בתמונה אחת, כך נטען, נראה נשיא רעול פנים שוכב לצד שתי נשים רעולות פנים.
המסגר סידני מיקלסון סיפר בעבר כי הסוכן היה מראה לו את התמונה רק לצורך מדידת המסגרת, לוקח אותה בחזרה ומחזיר אותה בערב כדי להשלים את העבודה. הסיפור אינו חדש לחלוטין - הוא הופיע כבר בספרו של סימור הרש מ-1997 - אבל לימר מחזיר אותו כעת למרכז התמונה וטוען שהוא ממחיש עד כמה קנדי היה מוכן להסתכן.
המתמחה בת ה-19 והבקשה שחצתה קו
אחת הפרשות הקשות ביותר קשורה למימי בירדסלי, שלימים נודעה בשם מימי אלפורד. היא הייתה בת 19 כשהגיעה לבית הלבן כמתמחה ב-1962.
על פי עדותה המאוחרת, כבר ביום הרביעי לעבודתה הוזמנה לשחות בבריכה עם הנשיא ואנשיו. בהמשך לקח אותה קנדי לסיור באגף המגורים, הכניס אותה לחדר השינה של ג'קי והחל להפשיט אותה. אלפורד תיארה את עצמה כמי שהייתה המומה מכדי להתנגד, ואמרה כי זו הייתה הפעם הראשונה שקיימה יחסי מין.
הקשר ביניהם נמשך. לטענתה, הם התרחצו יחד, האזינו למחזות זמר והיא אף נשארה ללון בבית הלבן - אבל הוא מעולם לא נישק אותה והיא המשיכה לקרוא לו "אדוני הנשיא".
כעבור כחודשיים, סיפרה, קנדי ביקש ממנה לבצע מין אוראלי ביועצו הבכיר דייוויד פאוורס בזמן שהוא עצמו צפה. היא נענתה. בהזדמנות אחרת ביקש ממנה "לטפל" גם באחיו טד קנדי. הפעם היא סירבה.
לימר מנסה להסביר את הדחף הזה גם דרך מצבו הבריאותי הקשה של הנשיא. קנדי סבל במשך שנים מכאבים כרוניים, בעיות גב ומחלת אדיסון. לדבריו של המחבר, המין היה עבורו דרך להתמרד נגד הגוף החולה.
לצד זה, רופא שכונה "ד"ר פילגוד" העניק לקנדי, לפי הספר, זריקות שכללו מינונים גבוהים של אמפטמינים. האנדוקרינולוג של הנשיא היה מודאג כל כך עד שכתב לו כי טיפול כזה אינו מתאים לאדם שעלול "להידרש בכל רגע להכריע את גורל היקום". לפי לימר, קנדי פשוט זרק את המכתב לפח.
אחד הדברים הבולטים בסיפורים האלה אינו רק מספר הנשים אלא מידת הסיכון שקנדי לקח. רומנים עם נשים הקשורות למאפיה, נשים שנכנסו ויצאו מהבית הלבן, אנשי השירות החשאי שנדרשו לכאורה להסתיר את מעשיו ותמונות אינטימיות שהוצאו למסגור מחוץ למתחם הנשיאותי.
לימר מתאר נשיא ששמר כלפי חוץ על תדמית מחושבת וזהירה, אבל בחייו הפרטיים פעל כאילו שום דבר לא יכול לגעת בו. לדבריו, ככל שקנדי נעשה חזק ומפורסם יותר - כך גם הפך לפזיז יותר.