הספינקס הגדול של גיזה עשוי להחביא בתוכו שרידים של תנינאים שחיו לפני כ-45 מיליון שנה. לא, אף אחד עדיין לא מצא תנין מאובן בתוך הפסל המפורסם - אבל תגלית חדשה מעלה אפשרות מסקרנת בהחלט: חוקרים זיהו מין של תנינאי קדום במאובנים שנמצאו באותה תצורת אבן גיר שממנה נחצב הספינקס.
התנינאי, שקיבל את השם Herugavialis cairensis, חי בתקופת האאוקן התיכון (לפני כ-41.2 עד 47.8 מיליון שנה), כשחלקים נרחבים מצפון מצרים היו מכוסים בים רדוד. המאובנים שלו התגלו כבר בשנות ה-20 של המאה הקודמת בתצורת מוקאטם, שכבת סלע בת כ-45 מיליון שנה העשירה במאובנים של דגים, כרישים ובעלי חיים ימיים נוספים.
במשך כמעט מאה שנה סברו החוקרים שהגולגולת שייכת לסוג מוכר של גוויאלים. כעת, בזכות סריקות CT ובחינה מחודשת של מבנה הגולגולת, צוות חוקרים בינלאומי קבע כי מדובר בסוג נפרד שלא זוהה קודם לכן. המחקר פורסם בכתב העת המדעי Royal Society Open Science.
וכאן הספינקס נכנס לסיפור.
אז יכול להיות שיש תנין בתוך הספינקס?
הספינקס הגדול לא נבנה מאבנים שהובאו לאתר, אלא נחצב ישירות מסלע הגיר הטבעי של רמת גיזה. חלק מהסלעים באזור משתייכים לאותה מערכת גיאולוגית שבה נמצאו המאובנים של Herugavialis.
לכן, כשנשאל החוקר הראשי ד"ר פול ברק מהמוזיאון השבדי להיסטוריה של הטבע אם ייתכן שמאובנים של התנינאי הקדום נמצאים גם בתוך הספינקס, תשובתו הייתה מפתיעה.
"זה יכול להיות", אמר. "הוא נבנה מאותם סלעים שבהם נמצא Herugavialis, אז מי יודע". אבל ברק מיהר לצרף אזהרה למי שכבר מדמיין את הדרך לבדוק את זה: "מה שאני לא ממליץ עליו הוא לפרק את הספינקס כדי לראות אם יש שם אחד".
התרחיש עצמו אינו מופרך מבחינה גיאולוגית. הסלעים באזור מכילים מאובנים רבים של בעלי חיים שחיו שם עשרות מיליוני שנים לפני שהפירמידות נבנו. לכן אין שום מניעה עקרונית שמאובנים יהיו כלואים גם בסלע שמרכיב את הספינקס עצמו. עם זאת, אין כיום ראיה לכך שמאובן של Herugavialis אכן נמצא בתוך הפסל.
גם לו חסר האף
לתגלית יש גם צירוף מקרים שקשה להתעלם ממנו. הגולגולת המאובנת השתמרה היטב יחסית, אבל קצה החוטם שלה חסר - בדיוק כפי שהספינקס מפורסם באפו החסר.
הדמיון הזה אפילו השפיע על השם שבחרו החוקרים.
"לאור צירוף המקרים עם האף החסר המפורסם של הספינקס הגדול, החלטנו לקרוא לתנין החדש על שם האל המצרי הרו", הסביר פרופ' פיליפ מניון מאוניברסיטת קולג' לונדון, שהיה שותף להובלת המחקר. הרו הוא שמו המצרי של הורוס, אל שנקשר בפרשנויות מסוימות לדמותו של הספינקס.
Herugavialis השתייך למשפחת הגוויאלים - קרובי משפחה של התנינים המתאפיינים בחוטם ארוך וצר. כיום שרדו רק שני מינים מהקבוצה, החיים בדרום ובדרום-מזרח אסיה, אולם מאובנים מראים שבעבר הם היו נפוצים בחלקים נרחבים בהרבה של העולם.
לפי ברק, לתנינאי המצרי הקדום היה חוטם ארוך ודק ושיניים חדות ומחודדות, בדומה לגוויאל ההודי של ימינו. החוקרים מעריכים שהוא ניזון בעיקר מדגים - השערה שמתיישבת היטב עם השפע הגדול של מאובני דגים שנמצאו באותן שכבות סלע.
פעם שחו כאן לפחות שלושה סוגי גוויאלים
Herugavialis לא היה התנינאי היחיד שחי באזור. לפי החוקרים, הים הרדוד שכיסה אז חלקים ממצרים היה ביתם של לפחות שני מיני גוויאלים נוספים.
הממצא החדש מספק עוד הצצה למצרים שלפני עשרות מיליוני שנים - עולם שונה לחלוטין מהמדבר שמוכר לנו כיום. במשך חלק ניכר מ-50 מיליון השנים האחרונות התקיימה באזור הים התיכון אוכלוסייה מגוונת של תנינאים, עד ששינויים בטמפרטורה, בגובה פני הים ובהמשך גם התייבשות חלקית של הים התיכון שינו את סביבת המחיה שלהם.
התגלית גם מעניקה לספינקס שכבה נוספת של מסתורין. הפסל עצמו בן כ-4,500 שנה, אבל האבן שממנה נחצב עתיקה ממנו בערך פי 10,000 - והיא נוצרה בתקופה שבה במקום פרעונים, פירמידות ותיירים, שחו באזור דגים, כרישים ותנינאים ארוכי חוטם.
האם אחד מהם עדיין קבור בתוך הספינקס? ייתכן. רק אל תצפו שמישהו יפרק את אחד המונומנטים המפורסמים בעולם כדי לברר.