בירח יש חור עצום שאיש עדיין לא יודע בוודאות לאן הוא מוביל. הוא מוכר למדענים כבר שנים, אבל עכשיו נאס"א רוצה סוף סוף לבדוק אותו מקרוב - ולברר אם הפתח העמוק באזור גבעות מריוס הוא למעשה הכניסה לחלל תת-קרקעי גדול שנוצר מפעילות געשית קדומה.
הפרויקט נקרא GIMLI - ראשי תיבות של Geophysical Instruments for Marius Lunar Pit Investigation - והוא יובל בידי המכון למדעים פלנטריים בארה"ב במסגרת תוכנית PRISM של נאס"א. החוקרים מתכננים להשתמש במכ"ם חודר קרקע, חיישנים סייסמיים, מד כבידה ומצלמות כדי "להציץ" מתחת לפני השטח ולמפות את המבנה הסמוי מן העין.
אם יתברר שהפתח מוביל לצינור לבה גדול, התגלית עשויה להיות הרבה יותר מסקרנות גיאולוגית. חללים כאלה נחשבים כבר שנים למועמדים אפשריים למקלטים טבעיים עבור בני אדם על הירח, משום שהסלע שמעליהם עשוי לספק הגנה מקרינה, מפגיעות מיקרו-מטאוריטים ומשינויי הטמפרטורה הקיצוניים על פני השטח.
התעלומה הזאת מעסיקה את המדענים כבר שנים
נאס"א לא גילתה רק עכשיו את החור, וגם האפשרות שמסתתר מתחתיו חלל גדול אינה חדשה. הפתח באזור גבעות מריוס זוהה בנתונים של החללית היפנית SELENE כבר ב-2009, ומאז הוא הפך לאחד האתרים המסקרנים ביותר עבור חוקרים שמנסים להבין מה קורה מתחת לפני הירח.
המחקר המקורי העריך כי מדובר בפתח כמעט עגול בקוטר של כ-65 מטרים ובעומק של כ-80 עד 88 מטרים. החוקרים העלו כבר אז את האפשרות שמדובר ב"צוהר" שנוצר כאשר חלק מתקרתו של צינור לבה קדום קרס.
בהמשך הגיעו ראיות מסקרנות נוספות. ב-2017 ניתחו חוקרים מחדש נתוני מכ"ם מהחללית היפנית ומצאו באזור החזרים חריגים שמתאימים לאפשרות של חללים תת-קרקעיים. המחקר הגיע למסקנה שקיימות ראיות לצינור לבה שלם מתחת לאזור גבעות מריוס, אם כי בדיקה ישירה של המבנה עצמו עדיין לא נערכה.
מחקר נוסף שפורסם ב-2023, שהתבסס בין היתר על נתוני הכבידה של משימת GRAIL של נאס"א ועל נתוני המכ"ם הקודמים, זיהה אנומליה תת-קרקעית שלטענת החוקרים מתאימה לצינור לבה אפשרי גדול מאוד. לפי המודל שלהם, המבנה עשוי להשתרע לאורך עשרות קילומטרים. אלא שגם הנתונים האלה נשענים על מדידות מרחוק - וזה בדיוק מה שהמשימה החדשה אמורה לשנות.
הפעם רוצים לבדוק מה נמצא שם באמת
GIMLI אמורה לבחון את סביבת הפתח ישירות מפני הירח. שילוב של רעידות יזומות, מכ"ם ומדידות כבידה אמור לאפשר לחוקרים להבין אם קיים שם חלל, לאיזה כיוון הוא ממשיך ועד כמה הוא גדול.
"זה זמן רב רציתי להחזיר למדעים הפלנטריים שימוש מכוון בשיטות סייסמיות עם מקור פעיל", אמר החוקר הראשי של הפרויקט, ת'ן פוציג. לדבריו, שילוב השיטה עם מכ"ם חודר קרקע ומדידות כבידה אמור לספק תמונה טובה בהרבה של מה שמתרחש מתחת לפני השטח.
גם אם יתברר שאין שם מערה עצומה, המשימה לא תהיה לשווא. קירות הפתח חושפים שכבות של אדמת ירח וזרמי לבה שבדרך כלל קבורים מתחת לפני השטח. ניתוחם עשוי לספק מידע על התקופות שבהן הירח היה פעיל געשית, על האופן שבו הלבה זרמה באזור ועל המרווחים בין התפרצויות שונות.
אבל אם אכן יתגלה צינור לבה גדול ושלם, הסיפור יהיה מעניין במיוחד. על פני כדור הארץ נוצרים צינורות כאלה כאשר החלק החיצוני של זרם לבה מתקרר ומתקשה בזמן שהלבה ממשיכה לזרום מתחתיו. לאחר שהזרימה מסתיימת, עשויה להישאר מאחור מנהרה ארוכה וריקה.
על הירח, מנהרה כזאת יכולה להיות גם קפסולת זמן גיאולוגית - וגם, לפחות בתיאוריה, אחד המקומות הטבעיים המוגנים ביותר שבהם בני אדם יוכלו לשהות במהלך משימות עתידיות. אחרי כמעט שני עשורים של רמזים מהמסלול, נאס"א רוצה סוף סוף לבדוק אם מתחת לחור הזה באמת מחכה עולם שלם.