יש מי שיסתכל עליו ויחשוב שמדובר בסיוט עם שש רגליים, אבל מבחינת חוקרי הטבע בניו זילנד הווטאפונגה הוא דווקא סיבה גדולה לחגיגה: החרק הענק, שנחשב לכבד בעולם וכמעט נעלם לחלוטין, מתחיל להתאושש אחרי שנים של מאמצים להצילו.
נקבת ווטאפונגה בוגרת שוקלת בדרך כלל כ-35 עד 40 גרם, אבל הפרט הכבד ביותר שתועד הגיע ל-71 גרם כשהיה מלא בביצים - בערך משקלו של עכבר קטן. היא יכולה להגיע לאורך של כ-10 ס"מ ולמוטת רגליים של כ-20 ס"מ.
למרות המראה המאיים, הווטאפונגה אינו מסוכן לבני אדם. זהו חרק לילי שניזון בעיקר מצמחים, ובמשך שנים היה חלק טבעי מהנוף של האי הצפוני בניו זילנד.
ואז הגיעו בני האדם - ואיתם גם חולדות, חתולים וסמורים. הטורפים החדשים, לצד אובדן בתי גידול, חיסלו בהדרגה את רוב האוכלוסיות. בסופו של דבר נעלם הווטאפונגה מהיבשת, והאוכלוסייה הטבעית האחרונה שלו נותרה רק באי האוטורו, הידוע גם בשם ליטל ברייר.
עכשיו, אחרי כ-15 שנות רבייה ושחרור לטבע, מתברר שמבצע ההצלה עובד.
הכול התחיל משישה חרקים
בתחילת שנות ה-2000 מצבו של המין עדיין היה שברירי מאוד. אחרי שהחולדות הושמדו באי האוטורו, החלה האוכלוסייה המקומית להתאושש באיטיות: בסקר שנערך ב-2005 נמצאו 78 פרטים, וב-2009 כבר נספרו 172. אבל החוקרים הבינו שלא מספיק להגן על האוכלוסייה היחידה שנותרה. כל מחלה, אסון טבע או חדירה מחודשת של טורפים לאי הייתה עלולה למחוק את המין כולו.
ב-2008 נאספו מהטבע שישה ווטאפונגות בגיל רבייה והועברו למתקני גידול. בהמשך הצטרף גם גן החיות של אוקלנד, והצוותים החלו ללמוד איך לגדל את החרקים הרגישים מחוץ לטבע.
זה לא היה פשוט.
הצעירים, המכונים נימפות, גודלו בתחילה יחד ורק בהמשך הועברו לכלובים נפרדים. החוקרים גם גילו שהתזונה שלהם חשובה במיוחד: לצד עלים טריים וחומר צמחי הם קיבלו פתיתי מזון לדגים כמקור לחלבון, תוספת ששיפרה את סיכויי ההישרדות שלהם.
ככל שהצטבר הניסיון, מספר החרקים שגודלו עלה במהירות - ובשלב מסוים התוכנית כבר הצליחה לייצר אלפים.
במהלך 15 השנים האחרונות נערכו 45 מבצעי שחרור, ובסך הכול הוחזרו לטבע יותר מ-11 אלף ווטאפונגות בעשרה אתרים שונים - שמונה איים שבהם אין טורפים ושתי שמורות מגודרות באזור אוקלנד.
אלא ששחרור לטבע הוא רק השלב הראשון. המבחן האמיתי הוא אם החרקים מצליחים לשרוד ולהתרבות ללא עזרת בני אדם.
בשני איים, מוטואורה וטיריטירי מטנגי, כבר זוהו לפחות ארבעה דורות שנולדו בטבע. המשמעות היא שהווטאפונגות שהובאו לשם לא רק שרדו, אלא הקימו אוכלוסיות שמצליחות להמשיך להתקיים בכוחות עצמן.
גם באתרים אחרים נמצאו סימנים לכך שהאוכלוסיות החדשות בדרך להתבסס.
בעקבות ההצלחה עודכן מעמד השימור של המין מ"נמצא בסכנת הכחדה לאומית" ל"אוכלוסייה במגמת גידול".
"העתיד של הווטאפונגה נראה מזהיר", אמר ד"ר כריס גרין, שתיעד את מבצע ההצלה במחקר החדש.
עוד בניו זילנד
פריצת דרך חסרת תקדים: בקרוב נוכל לראות שוב עוף מפלצתי שנכחד
לכתבה המלאה
עכשיו רוצים להציל כך גם מינים אחרים
ההצלחה של הווטאפונגה מעניינת את החוקרים לא רק בגלל החרק הענק עצמו.
ניו זילנד היא ביתם של בעלי חיים רבים שהתפתחו במשך מיליוני שנים כמעט בלי יונקים טורפים. כשהגיעו לאיים חולדות, חתולים ומינים פולשים אחרים, בעלי חיים מקומיים רבים לא היו מסוגלים להתמודד איתם.
החוקרים מקווים שהשיטות שפיתחו במסגרת הצלת הווטאפונגה יוכלו לשמש גם להצלת חסרי חוליות אחרים שנמצאים בסכנת הכחדה, ובהם מינים נדירים של חדקוניות וחיפושיות.
לפני פחות משני עשורים היה חשש שהחרק העצום הזה יישאר רק באי אחד וייעלם משם בהמשך. עכשיו, אחרי יותר מ-11 אלף שחרורים וכמה דורות שכבר נולדו בטבע, נראה שהענק של ניו זילנד בדרך לעשות בדיוק את ההפך.