גולגולות בנות כ-5,000 שנה חושפות כעת צד אפל במיוחד בחצר המלוכה של מצרים העתיקה: ייתכן שאנשי חצר, בעלי תפקידים ואומנים נרצחו לאחר מות השליט שלהם ונקברו לצדו - כדי שיוכלו להמשיך לשרת אותו גם בעולם הבא.
החשד הזה אינו חדש. כבר לפני יותר ממאה שנה תהו ארכיאולוגים מדוע מאות בני אדם נקברו בסמוך לקבריהם של כמה ממלכי השושלת הראשונה באבידוס שבדרום מצרים. אלא שבמשך עשרות שנים הייתה חסרה חתיכת הראיה החשובה ביותר: על השרידים שנבדקו אז לא נמצאו סימנים ברורים לכך שאותם אנשים מתו בצורה אלימה.
עכשיו, באמצעות שיטות פורנזיות שלא היו קיימות בזמן החפירות המקוריות, חוקרת מאוניברסיטת פרדו בחנה מחדש 46 גולגולות שנשמרו מהאתר. ב-18 מהן, כ-39% מהמדגם, נמצאו סימנים לפגיעות משמעותיות שהתרחשו סמוך למוות - ובהן שברים בגולגולת ופציעה שנגרמה מחפץ חד ליד עינו של אחד המתים.
הגולגולות הגיעו מקברים משניים שנבנו סביב מתחמי הקבורה של שלושה משליטי השושלת הראשונה - המלכים ג'ר וג'ט ומרנית, מלכה שהייתה ככל הנראה גם שליטה בפועל בתקופה מסוימת.
מדובר בראשית תקופת הממלכה המצרית המאוחדת, סביב 3,000 לפני הספירה - יותר מ-500 שנה לפני בניית הפירמידה הגדולה בגיזה.
כאשר הארכיאולוג הבריטי פלינדרס פיטרי חפר באזור בשנות ה-20 של המאה הקודמת, הוא התקשה להאמין שמספר גדול כל כך של אנשים הקשורים לחצר המלוכה מתו במקרה סביב אותו הזמן. הוא העלה אפשרות שמדובר ב"הקרבת מלווים" - מנהג שבו אנשים הקרובים לשליט מומתים לאחר מותו ונקברים איתו.
המטרה, לפי האמונה, הייתה שהם ימשיכו לשרת אותו גם בחיים שלאחר המוות.
אבל הייתה לפיטרי בעיה: הוא לא הצליח למצוא על העצמות סימנים משכנעים למוות אלים. האפשרות של הקרבה נותרה אפוא שנויה במחלוקת, והוצעו הסברים אחרים - בהם מוות טבעי וקבורה מאוחרת לצד השליט.
ד"ר רוזלין קמפבל, שהובילה את המחקר החדש, איתרה 46 מהגולגולות שנשלחו לבריטניה ונשמרות כיום באוסף של אוניברסיטת קיימברידג'. כשהיא בחנה אותן מחדש בעזרת הידע הפורנזי המודרני, התמונה השתנתה.
המכות שהחוקרים לא ידעו לזהות
רוב הפגיעות שהתגלו הן שברים קוויים בגולגולת. לפני מאה שנה אפשר היה לפרש נזק כזה כתוצאה של תהליכים טבעיים שהתרחשו לאחר הקבורה, אבל כיום ניתן לזהות מאפיינים שמצביעים על כך שהעצם נשברה כשהייתה עדיין טרייה - כלומר סביב זמן המוות.
"הפגיעות בגולגולות שנשתמרו הן בדרך כלל שברים קוויים, שסביר שהיו גורמים לאובדן הכרה מהיר, לדימום פנימי ולמוות", הסבירה קמפבל.
בחלק מהגולגולות נמצאו גם סימנים לפגיעה מחפץ חד. במקרה אחד זוהתה פציעת חיתוך או חבטה חדה סמוך לעין. החוקרים עדיין אינם יודעים כיצד בדיוק הומתו האנשים הללו, ואפילו אינם יכולים לקבוע בוודאות שכל 18 הפגיעות היו מעשי רצח.
מלכי מצרים הקדומים מתוארים לא פעם כשהם מכים אויבים באלה, אבל הפגיעות שנמצאו אינן מתאימות בדרך כלל לנזק שכלי נשק כזה היה אמור לגרום. במקום שקע מרוכז בעצם, נמצאו בעיקר שברים קוויים, שעשויים להיגרם ממכה באמצעות עצם רחב ושטוח.
גם האפשרות של נפילה קשה אינה נשללת לחלוטין, אם כי החוקרים מציינים שנפילה בעוצמה המספיקה לשבור את הגולגולת הייתה עשויה להשאיר פגיעות גם בחלקים אחרים בגוף - שרובם אינם זמינים כיום לבדיקה.
האם הם הלכו למות מרצונם?
אפילו אם אכן מדובר בהקרבת אדם, נשארת שאלה מטרידה לא פחות: האם הקורבנות ידעו מה עומד לקרות להם?
"בחברות רבות, הקרבת מלווים מתקיימת מתוך אמונה שהאנשים שהוקרבו ימשיכו לשרת את השליט בעולם הבא", הסבירה קמפבל. "אבל הקרבת מלווים יכולה להיות גם מפגן מוחשי של כוחו של השליט".
לדבריה, ייתכן שחלק מהאנשים התנדבו למות מתוך אמונה שהדבר יבטיח להם כבוד או חיי נצח, בעוד שאחרים נבחרו - ואולי אף אולצו.
הקברים עצמם מצביעים על כך שלא מדובר בהכרח בעבדים חסרי מעמד. כתובות וחפצים שנמצאו באתר קושרים חלק מהנקברים לבעלי תפקידים בדרגים נמוכים ובינוניים ולאומנים שעבדו בסביבת בית המלוכה.
ועדיין, המחקר אינו מוכיח שכל מי שנקבר לצד המלכים הוקרב. מתוך 46 הגולגולות שנבדקו, 28 לא נשאו סימני חבלה משמעותיים מהסוג שאותר באחרות. ייתכן שהם מתו מסיבות טבעיות - וייתכן גם שהומתו בדרך שלא השאירה סימן על הגולגולת, למשל בחנק.
רוב יתר השלדים שנחשפו לפני מאה שנה נקברו מחדש, כך שסביר שחלק גדול מהתשובות כבר אבד.
אבל אחרי 5,000 שנה ויותר ממאה שנים של ויכוח ארכיאולוגי, הגולגולות שנשארו מספקות את הראיה החזקה ביותר עד כה לכך שכאשר כמה ממלכי מצרים הראשונים יצאו לעולם הבא - הם דאגו שלא לצאת אליו לבד.