אוהבים חתולים? מחקר חדש שבחן 93 מדינות, ובהן ישראל, מצא קשר מפתיע: ככל שמספר החתולים ביחס לאוכלוסייה היה גבוה יותר, כך גם רמת האושר המדווחת במדינה נטתה להיות גבוהה יותר.
אבל לפני שאתם רצים לאמץ שלושה גורים כדי לשפר את מצב הרוח הלאומי, מגיע הטוויסט.
אותו מחקר מצא גם קשר הפוך בין אושר לבין חשיפה לטוקסופלזמה - טפיל נפוץ שחתולים הם חלק מרכזי ממחזור החיים שלו. במדינות שבהן נמצאה חשיפה גבוהה יותר לטפיל, רמת האושר הממוצעת נטתה דווקא להיות נמוכה יותר. כלומר, חתולים נקשרו ליותר אושר - אבל אחד הדברים שהם עלולים להעביר נקשר לפחות ממנו.
המחקר, שפורסם בכתב העת PLOS One, שילב נתוני אושר לאומיים עם מספר החתולים ל-10,000 תושבים, נתונים כלכליים, הוצאות בריאות ושיעורי חשיפה לטפיל Toxoplasma gondii.
והחוקרים עצמם מודים שהתוצאה הרבה יותר מורכבת מ"חתול = אושר".
בישראל יש הרבה חתולים - וגם הרבה אושר
ישראל היא מקרה מעניין במיוחד במחקר. לפי דו"ח האושר העולמי ל-2026, היא מדורגת במקום ה-8 בעולם ברמת שביעות הרצון מהחיים, והצעירים הישראלים אף הגיעו למקום ה-3 בעולם.
במקביל, לפי הערכות משרד החקלאות, בישראל חיים כמיליון חתולים משוטטים, עם טווח הערכה רחב של כחצי מיליון עד 1.5 מיליון. סקרים שנערכו בארץ מצאו גם כי כרבע עד שליש מהישראלים הבוגרים מאכילים חתולי רחוב - באופן קבוע או מזדמן.
כלומר, הקשר הישראלי לחתולים אינו מסתכם רק בבעלות על חיית מחמד. בישראל מתקיים מפגש יומיומי נרחב בין בני אדם לחתולים שחיים מחוץ לבתים - בבניינים, בחצרות, ברחובות ובתחנות האכלה.
לכאורה, ישראל משלבת היטב בין שני הדברים שהמחקר מצא ביניהם קשר: הרבה חתולים ורמת אושר לאומית גבוהה.
עוד בנושא
לחתולים שלכם לא אכפת מכם - ועכשיו זה מאושר מדעית
לכתבה המלאה
דווקא כאן נמצאת אחת המגבלות המעניינות של המחקר: הנתונים הבינלאומיים על "צפיפות חתולים" אינם תמיד יודעים להבחין היטב בין חתולי בית, חתולי רחוב וחתולים פראיים.
בישראל ההבדל הזה חשוב מאוד.
מדינה יכולה להחזיק מספר גדול מאוד של חתולים ברחובות, בלי שאחוז גבוה במיוחד ממשקי הבית יגדל חתול בבית. לכן החוקרים מזהירים שלא לפרש את הנתונים כאילו עצם הוספת חתולים למדינה הופכת את תושביה למאושרים יותר.
אז חתולים באמת עושים אותנו מאושרים?
ייתכן שכן - לפחות במידה מסוימת.
מחקרים קודמים מצאו שחיות מחמד יכולות לספק קשר רגשי, להפחית תחושת בדידות ולעודד אינטראקציה חברתית. חתול בבית יכול להיות מקור לחברה, שגרה, מגע ונחמה.
אבל גם כאן התמונה אינה חד-משמעית. מחקרים אחרים לא מצאו שיפור ברור ברווחה הנפשית אצל בעלי חיות מחמד, ובחלק מהמקרים אף נמצאו תוצאות הפוכות.
הסבר נוסף לתוצאות החדשות פשוט הרבה יותר: מדינות עשירות ומבוססות נוטות גם להיות מאושרות יותר וגם להחזיק יותר חיות מחמד.
במדינות כאלה לחתולים יש סיכוי גבוה יותר לחיות בתוך הבית, לקבל מזון מסחרי וטיפול וטרינרי. לכן, לדברי החוקרים, צפיפות חתולים עשויה להיות לא רק גורם אפשרי באושר - אלא גם סימן לחברה מבוססת ובריאה יותר.
"חתולים עשויים לתרום לאושר", הסביר אחד ממחברי המחקר, "אבל צפיפות החתולים עשויה גם לשקף תנאים חברתיים וכלכליים רחבים יותר".
ומה הבעיה עם הטפיל?
Toxoplasma gondii הוא טפיל נפוץ מאוד, ולפי הערכות עד כשליש מאוכלוסיית העולם נחשפה אליו בשלב כלשהו.
רוב הנדבקים כלל לא יודעים על כך ואינם מפתחים תסמינים משמעותיים. בני אדם יכולים להיחשף לטפיל דרך בשר שלא בושל מספיק, מזון או מים מזוהמים וגם דרך מגע עם חומר מזוהם בצואת חתולים.
הטפיל מסוגל להישאר בגוף בצורת ציסטות ברקמות, כולל במוח.
מחקרים לאורך השנים מצאו קשרים בין חשיפה לטוקסופלזמה לבין שינויים מסוימים במצב הרוח, בהתנהגות ובתפקוד הקוגניטיבי, וכן קשרים סטטיסטיים למספר הפרעות פסיכיאטריות. עם זאת, חשוב להדגיש שהקשרים האלה אינם מוכיחים שהטפיל גורם להפרעות הללו.
במחקר החדש, מדינות שבהן נמצאה חשיפה גבוהה יותר לטוקסופלזמה נטו לדווח על רמות אושר נמוכות יותר.
ומכאן מגיע הפרדוקס: חתולים עשויים להכניס לחיים חברה, קשר ושמחה, אבל באזורים שבהם הם חיים יותר בחוץ ונחשפים לטפיל - גם הסיכון לחשיפה אליו עולה.
לכן המסקנה אינה שכדאי להתרחק מחתולים. להפך: החוקרים מציעים שהסביבה שבה הם חיים היא חלק גדול מהסיפור.
חתול בית שמקבל טיפול וטרינרי ואוכל מזון מסודר הוא סיפור שונה מאוד מחתול שמשוטט ברחובות וניזון מציד.
ובמדינה כמו ישראל, שבה יש גם אוכלוסייה גדולה במיוחד של חתולי רחוב, גם שיעור גבוה של אנשים שמאכילים אותם וגם מקום קבוע בצמרת מדדי האושר - המחקר הזה מקבל משמעות מעניינת במיוחד.