במשך 217 שנה איש לא הצליח לקרוא את רובו של מכתב צבאי מסתורי מתקופת נפוליאון. השורה הראשונה נכתבה בצרפתית רגילה, אבל אחריה הופיעו 24 שורות של מספרים דו-ספרתיים, אותיות בודדות וסימנים מצוירים שאיש כבר לא החזיק במפתח הדרוש כדי להבין אותם.
המכתב נשלח במרץ 1809 לגנרל אוגוסט דה מרמון, אחד ממפקדיו הבכירים של נפוליאון, בזמן שאירופה עמדה שוב על סף מלחמה. מרמון פיקד אז על כוחות צרפתיים בדלמטיה, בצד השני של הים האדריאטי, והיה עלול למצוא את עצמו מבודד לחלוטין במקרה של מתקפה אוסטרית.
נפוליאון הורה לבנו החורג, אז'ן דה בוהרנה, להעביר למרמון עדכון מוצפן על מצב הצבאות באזור. המכתב עצמו שרד, אבל המפתח לצופן אבד - והמסר נשאר נעול במשך יותר ממאתיים שנה.
עד שמהנדס סייבר החליט לנסות משהו אחר.
מונה אחת, שש שעות - והצופן התחיל להישבר
קרטר צ'רץ', מהנדס בחברת הסייבר SentinelOne, לקח סריקה ישנה של המכתב והעביר אותה למודל הבינה המלאכותית GPT-6 Astra.
האתגר לא היה רק לפצח את הקוד. קודם היה צריך להבין מה בכלל כתוב בתמונה: לזהות מאות סימנים מצוירים ביד, להחליט אילו מהם הם למעשה אותו סימן שנכתב בצורה מעט שונה, לחלק את המסמך לשורות ורק אז להתחיל לחפש דפוסים.
בסך הכול זוהו במכתב כ-1,300 יחידות מוצפנות וכ-155 סימנים שונים. מפתח חלקי שהיה מוכר לחוקרים סיפק את משמעותם של 33 סימנים בלבד - בערך שליש מהטקסט. את היתר היה צריך לשחזר מתוך המכתב עצמו.
לדברי צ'רץ', כל התהליך לקח למודל כשש שעות.
"החלק המרשים הוא לאו דווקא שבירת הצופן", הסביר. לדבריו, קריפטוגרפים אנושיים כנראה היו מסוגלים לפתור אותו בעצמם אם היו מקדישים לכך מספיק זמן. הקושי האמיתי היה השילוב בין תמלול המסמך, מיון הסימנים, בניית המפתח, תרגום הטקסט ובדיקתו מול ההקשר ההיסטורי.
אז מה נפוליאון רצה לומר?
התשובה התבררה כצבאית מאוד - אבל מעניינת במיוחד בגלל הרגע שבו נשלחה.
המכתב מפרט את מיקומם ואת כוחם של צבאות צרפת ובעלות בריתה ערב המלחמה עם אוסטריה. נפוליאון ביקש למעשה להרגיע את מרמון, שחשש להישאר מבודד בדלמטיה.
בין היתר נכתב במסר כי הרוסים צועדים נגד אוסטריה וכי הצבא באזור פריולי מונה כ-80 אלף איש. בהמשך נטען שאוסטריה עומדת להיות מותקפת מכמה כיוונים במקביל ו"ממהרת אל חורבנה".ואז מגיעה ההוראה הישירה למרמון: כאשר יקבל פקודה לנוע, אסור לו להיבהל מכמה כוחות שיימצאו מולו או מ"התקהלות של אספסוף".
הפענוח גם אפשר לתקן פרט היסטורי נוסף. במשך שנים המכתב תוארך בטעות ל-1807, אבל התאמה בין תוכנו לבין הוראה ידועה של נפוליאון מ-16 במרץ 1809 מצביעה על כך שנכתב למעשה בסוף אותו חודש - כשבועיים לפני שאוסטריה פתחה במתקפה.
לא אוצר סודי - אבל הצצה נדירה לרגע שלפני המלחמה
מי שקיווה שהצופן יחשוף אוצר אבוד, מזימה מסתורית או סוד אישי של הקיסר הצרפתי עלול להתאכזב. בסופו של דבר מדובר בתדריך צבאי.
אבל מבחינת החוקרים, החשיבות נמצאת גם בעצם הפענוח. במשך יותר ממאתיים שנה נותר המסמך ברשימות של צפנים היסטוריים בלתי פתורים, בין היתר משום שהמפתח המקורי אבד והעבודה הידנית הנדרשת לפענוחו הייתה עצומה.
הפתרון נבדק גם על ידי סאטושי טומוקיו, שמנהל את המאגר Cryptiana לצפנים היסטוריים, והוא סימן את המכתב כפתור. עדיין נותרו כמה סימנים בודדים שהקריאה שלהם אינה ודאית לחלוטין, אבל עיקר המסר שוחזר. צ'רץ' עצמו חושב שזה אולי החלק המעניין ביותר בסיפור: לא שצופן נפוליאוני היה בלתי אפשרי לפיצוח, אלא שהוא פשוט ישב יותר ממאתיים שנה וחיכה שמישהו יהיה מוכן להשקיע בו מספיק זמן.
בסופו של דבר, כל מה שנדרש היה צילום אחד ישן, סקרנות - ושש שעות של עבודה מכלי שלא היה קיים אפילו בדמיון כשהמכתב נכתב.