הכלב צמוד אליכם כל הזמן? כך תדעו אם יש סיבה לדאגה

כלב שמסתובב אחריכם בבית אבל מסוגל להירגע, לאכול, לישון ולשחק כשאתם יוצאים כנראה פשוט נהנה מחברתכם.

הסיפור משתנה כאשר הפרידה גורמת למצוקה של ממש.

כלבים שסובלים מחרדת נטישה או מהתנהגות הקשורה לפרידה עשויים להתחיל לנבוח או ליילל ללא הפסקה, להרוס רהיטים וחפצים, לנסות לברוח, להתהלך בחוסר מנוחה או להראות סימנים אחרים של לחץ ברגע שהם נשארים לבד.

פרופ' האנס לוהי מאוניברסיטת הלסינקי מסביר שחלק מהכלבים פשוט "אנושיים" מאוד מבחינה חברתית ונהנים להיות קרובים לבעליהם, בעוד אחרים נשארים צמודים משום שהם חסרי ביטחון או מפוחדים.

מחקר רחב שכלל כ-13,700 כלבים מצא שכ-73% מהם הציגו לפחות התנהגות בעייתית אחת הקשורה לחרדה, פחד או מתח. עם זאת, חרדת נטישה היא רק אחת מכמה תופעות שנבדקו, כך שהיצמדות לבעלים כשלעצמה אינה אבחנה.

דרך פשוטה יחסית להבין מה קורה היא להציב מצלמה בבית ולראות כיצד הכלב מתנהג אחרי שאתם יוצאים. לפעמים הבעלים בטוחים שהכלב שלהם מבלה שעות באבל ליד הדלת - ומגלים שבתוך חמש דקות הוא כבר ישן על הספה.

לגיל הצעיר ולדרך שבה כלב לומד להתמודד עם פרידה עשויה להיות השפעה גדולה.

מחקר של הקולג' המלכותי לווטרינריה בבריטניה מצא שגורים שבעליהם השתמשו יותר בענישה או בשיטות אילוף שליליות היו בסיכון גבוה יותר לפתח בהמשך התנהגויות הקשורות לפרידה. החוקרים מצאו גם שגורים שלמדו בהדרגה להישאר במרחק מהבעלים בלי להגיע למצוקה התמודדו טוב יותר עם זמן לבד.

גם אירוע טראומטי עלול להשפיע. בספרות המדעית תועד, למשל, מקרה של כלב שפיתח חרדת נטישה לאחר שנשאר נעול בחדר אמבטיה במשך שעות בזמן שהחדר הוצף במים חמים.

ומה לגבי גזע? כלבים מסוימים, במיוחד כאלה שטופחו במשך דורות לעבודה צמודה עם בני אדם, עשויים להיות מלכתחילה ממוקדים יותר בבעלים. אבל החוקרים מדגישים שאין דבר כזה "גזע חרדתי" באופן מוחלט, והסביבה והחוויות המוקדמות משפיעות מאוד.

עוד על התנהגויות של כלבים

לא רק הבעת חיבה: הסיבה לכך שהכלבים מלקקים את בעליהם

התשובה שתמיד רציתם לדעת: על מה הכלב שלכם חולם?

קודם כול, לא מענישים אותו על ההיצמדות או על המצוקה. ענישה עלולה דווקא להגביר חרדה.

המטרה גם אינה ללמד את הכלב להפסיק לאהוב להיות לידכם. מומחים ממליצים לבנות בהדרגה את היכולת שלו להירגע גם כשאתם לא נמצאים ממש לידו.

אפשר להתחיל בפרידות קצרצרות בבית, למשל באמצעות שער שמאפשר לכלב עדיין לראות אתכם, ובהמשך לצאת מהחדר או מהבית לפרקי זמן קצרים מאוד ולהאריך אותם בהדרגה. חשוב לעשות זאת בקצב שבו הכלב נשאר רגוע ולא להגיע שוב ושוב לנקודה שבה הוא כבר בפאניקה.

אפשר גם לקשר את היציאה למשהו חיובי, כמו חטיף או צעצוע שהכלב מקבל רק כשנשאר לבד.

והנה כלל האצבע הפשוט ביותר: אם הכלב רוצה להיות איתכם בכל רגע כשאתם בבית אבל נרגע ברגע שאתם יוצאים - כנראה שפשוט זכיתם במעריץ צמוד במיוחד. אם סגירת הדלת הופכת את העולם שלו למשבר, כבר כדאי להתייחס לזה כאל משהו מעבר לאהבה גדולה.